פירוש על ויקרא 21:2

בפסוק לאמו ולאביו כו' בשו"ת הרשב"א ז"ל סימן כ"ז בשם ר"י הצרפתי ז"ל עמ"ש בתורה כהנים אמו וודאית אף אביו וודאי אביו חזקה מנין ת"ל ולאביו והקשה ממ"נ ותי' לא' שבאו עדים והעידו שהוא כהן ואח"כ בא א' ומתנהג עמו כאביו כו' והרשב"א ז"ל הקשה יע"ש שהאריך והנה המעיין שם יראה להר"י צרפתי ז"ל. אביו ודאי שידוע שאמו אשתו ורוב בעילות אחר הבעל הוה וודאי ואביו חזקה הוא בנוהג רק עמו כאביו דהוה רק חזקה אבל הרשב"א ז"ל לא הונח לו בזה כי בנוהג עמו כאביו הוה ג"כ חזקה מחמת רובא כמו שיראה הרואה בתה"ד סימן ר"ז דהא דסוקלין ושורפין על החזקה בבאה מכח רוב שאינה פוסקת כתבתי לעיל מזה ולכך מפרש אה"נ דאביו וודאי כלומר שא"א במציאות אביו ודאי רק חזקה ומש"ה אמרו ז"ל ואמר לאביו ומה אביו חזקה כ"ש אמו וודאית שלא יצויר אביו וודאי אבל בקרבן אהרן יראה שמפרש להר"י צרפתי אביו וודאי חבושן בבית האסורים ושע"ז הקשה הרשב"א ז"ל דאין אפוטרופס לעריות יע"ש ובס' ג"ו בפתיחה כתבנו בההוא דתורת כהנים דמת לו קרוב בע"פ דמטמאין אותו וליכא ממ"נ. ודע דת"כ רב אליבא דר"ע חברו כמ"ש הקרבן אהרן במדות אהרן ובתוס' חולין י"א ב' ד"ה ליחוש משמע לר"ע חייש למיעוטא אף בלא אפשר א"כ איצטריך לאביו חזקה מחמת רובא כאמור ודע עוד בא"א תרי ותרי לענין מיתה לא אמרינן אוקי אחזקה כה"ג כ"א בחזקה מחמת רובא ומטעם ושפטו העדה וחזקה יליף מהלמ"מ או מנגע דווקא לענין טומאה לא לדיני נפשות ונ"מ בזה"ז לפסול לעדות כתבתי מזה פ' תזריע מצורע יע"ש.

כי אם לשארו. אֵין שְׁאֵרוֹ אֶלָּא אִשְׁתּוֹ (שם; יבמות כ"ב):

כי אם לשארו וגו' תניא בתורת כהנים וזה לשונם שארו זו אשתו דכתיב שאר אביך, הקרוב למעט ארוסה פירוש לצד שעדיין לא נתקרבה. אליו למעט הגרושה פירוש קרוב שנתרחק. יאמר לאמו מה תלמוד לומר לאביו מה אמו שהיא מתחללת הרי הוא מטמא לה אביו שאינו מתחלל אינו דין שיטמא לו אלו כן הייתי אומר מה אמו בידוע אף אביו בידוע אביו חזקה מנין תלמוד לומר ולאביו ע''כ. הקשו חכמי לוניל לרי''ץ לעולם לא יאמר הכתוב לאביו ואנו למדין מקל וחומר מאמו מה תאמר הרי אביו זה אינו ידוע כאמו יטמא ממה נפשך אם זה אביו מטמא ואם אינו אביו אם כן הוא ממזר ואין לו כהונה עד כאן.