Parshanut על ויקרא 21:2

כי אם לשארו הקרוב אליו לאמו ולאביו כו'. הקדים אמו לאביו מפני, כי עקר טעמא דאמו וכל הקרובים הוא מפני, שאם לא יטמא להם הקרוב, לא יתעסק בהם אחר, וכמו שאמרו ביבמות פרק האשה רבה (יבמות דף פ"ט), דמהאי טעמא מטמא בעל לאשתו קטנה, יעו"ש, ולכן קרי להו בפרק הישן (סוכה דף כ"ה) מתי מצוה, יעו"ש. ומן הדין הבעל חייב בקבורתה, ואע"ג שזהו מדברי סופרים, מ"מ כן הדין והמנהג, ובפרט שהבעל יורשה מחויב בקבורתה מן התורה, ולכן אמר לאמו אעפ"י שאביו קיים, וא"כ סד"א דיש לה קוברין, היינו אביו, לא יטמא הבן, קמ"ל, דאעפ"כ מטמא הבן לאמו, ומשו"ה הקדים לאמו קודם לאביו, אבל בכה"ג אמר לאביו קודם לאמו, שאעפ"י שאביו אינו קיים ואפ"ה אינו מטמא לאמו. ודו"ק.