פירוש על ויקרא 21:7

ואשה גרושה מאישה לרבות חלוצה מדרבנן וקרא אסמכתא עיין תוס' ריש אלו הן הלוקין ואם חייב בעבירה א' מלקות ד"ת ומכות מרדות נפטר במלקות ד"ת עמ"ל פי"ז מהא"ב ה"ז ובתוס' מכות י"ג א' ד"ה גרושה וי"ל שאני התם דמוי"ו רבויא דרבנן אסמכתא כעין תורה שאין לוקה על לאו שבכללות תרתי משא"כ כשהם איסורים חלוקים זונה חללה עם חלוצה וכדומה י"ל דלקי תרתי ונ"מ לפסולי עדות מדרבנן בזה"ז דכתבנו במ"א שאין פסול מדרבנן כ"א ביש מכות מרדות וכ"נ מדברי הר"מ ז"ל פ"י מהל' עדות א"כ בשגג בלאו ד"ת ומיהו ז"א כיון דאין לוקה ד"ת לוקה וודאי מדרבנן. ויש נ"מ לענין ממון דרבנן אם מכות מרדות דרבנן גם ז"א. ודע ספק חלוצה אין מוציאין מידו ולכתחלה לא ישא עיין אה"ע סימן וי"ו בח"מ אי לכתחלה לא והיינו דאין עושין ספק דרבנן לכתחלה וה"ה בנים באישות הוה דיעבד ובזנות הוה לכתחלה ע"ש סימן ז' בח"מ כ"ז ובמ"ל פי"ז מהא"ב ה"ז הקשה ולמ"ש י"ל כן. ומשמע אף ע"ג דאסמכוה אקרא ואסמכתא חשובה היא אפ"ה הקילו בספיקן ובמ"א כתבנו מזה. וע"י יבום בנפלה ספק חלוצה לפניו י"ל במקום שנהגו ליבם מייבם אותה אף א"ת בוודאי חלוצה אי שניות אין מייבם דגזרו ביאה א' אטו ביאה שניה היינו במר ביאה וקרוב' היא כחדא חשיב להו כה"ג שרי דהוה דיעבד וספק דרבנן לקולא ואי"ה במ"א יבואר עוד.

זנה. שֶׁנִּבְעֲלָה בְעִילַת יִשְׂרָאֵל הָאָסוּר לָהּ, כְּגוֹן חַיָּבֵי כָּרֵתוֹת אוֹ נָתִין אוֹ מַמְזֵר (ספרא; יבמות ס"א):