פירוש על ויקרא 21:9

וא"כ השתא לפ"ז מה שניצול נבל ולא נפל בחרב דוד הע"ה הוא משום דדוד הע"ה אזל בתר סברת הפיטור שא"ל אביגיל עדיין שאול קיים ולא יצא טבעך בעולם וא"כ לא החשיב את עצמו למלך ומנע חרבו מנבל אלא הקב"ה הרגו כמיתת כל אדם וימת וא"כ לפי סברא זו שניצול נבל מכחה ולא נהרג בחרב הנה גם שאול הע"ה יש לו לינצל והוא דשפיר חשב לכהנים דין מורד במלכות דאע"ג דנמשח דוד הע"ה מ"מ הוא עדיין קיים ועדיין לא יצא טבעו של דוד בעולם ולא הוה ליה עדיין דין מלך ממש וכסברת אביגיל וא"כ בדין הרג את הכהנים ולמה נענש על שהרג את הכהנים ונפל בחרב. והנה זאת היתה טענת מרע"ה שאמר לפני הקב"ה מלך ראשון שיעמוד על בניך ידקר בחרב מלך דייקא דעדיין היה קיים במלכותו כשהרג את הכהנים וא"כ הוא היה המלך באותה שעה אבל דוד הגם שנמשח מאחד דשאול עודנו קיים ועדיין לא יצא טבע דוד בעולם לא הו"ל עדיין דין מלך והשתא לזה קא תמה מרע"ה דלמה סברא זו הנז' אהני לנבל להצילו מן החרב שלא נהרג בחרב דוד ולמה לשאול לא אהני ליה להצילו מן החרב ולזה אמר ידקר בחרב דייקא דהלא לנבל הגם דלא אהני ליה לגמדי דנגפו הש"ית אחרי כן עבור זה אבל עכ"ז אהני ליה שלא נדקר בחרב ואיך לשאול לא אהני ליה לפחות לענין זה שלא יהיה נדקר בחרב. והשיב לו הקב"ה ולי אתה אומר אמור אל הכהנים שהרג אותם שהם היו מקטרגים אותו שהרג דייקא כלומר בשלמא דוד הע"ה אזל בתר סברא זו בשביל לפטור להיות שב ואל תעשה ובכל מקום שורת הדין הוא שב ואל תעשה עדיף אבל שאול הע"ה הנה הוא כשאזל בתר סברת הנז"ל הנה עניינו היה בקום עשה ולא שב ואל תעשה כי הוא אזל בתר סברא זו והרג אותם וא"כ איכא הפרש טובא בין ענין דוד עם נבל לענין שאול עם הכהנים דהגם דשניהם אזלו בתר סברא אחת עכ"ז הנה דהע"ה היה ענין שלו שב ואל תעשה שלא הרג את נבל אבל שאול הע"ה היה להפך שהרג אותם ע"פ סברא זו וכן לא יעשה ולכן הם מקטרגים אותו ולז"א אמור אל הכהנים שהרג דייקא שהיה בקום עשה ולכן הם מקטרגים אותו. ויובן בס"ד לרמוז עוד בדקדוק שהם מקטרגים אותו הכוונה הוא לומר מאי קא פרכת לי מדוד דמאחר דיש סברא לכאן וסברא לכאן הנה דוד מטוב רצונו קבל לוותר ואזל בתר סברא שהיא לפטור את נבל ומנע חרבו ממנו אבל הכהנים לא נתרצו למיזל בתר אותה סברא אלא דעתם הוא כסברת ההפך דיש לדוד דין מלך גמור ולכן הם מקטרגים אותו והשתא בשלמא אם לא היו מקטרגים הם עליו היה אפשר שהייתי מתנהג עם שאול ברחמים לסמוך על אותה סברא ולהצילו מן החרב שלא ידקר בחרב אבל מאחר שהם מקטרגים ואין נוחה דעתם בסברא הנז"ל איך אפשר להצילו ולז"א שהם מקטרגים אותו דייקא:

כי תחל לזנות. כְּשֶׁתִּתְחַלֵּל עַ"יְ זְנוּת, שֶׁהָיְתָה בָהּ זִקַּת בַּעַל וְזָנְתָה, אוֹ מִן הָאֵרוּסִין אוֹ מִן הַנִּשּׂוּאִין; וְרַבּוֹתֵינוּ נֶחְלְקוּ בַדָּבָר וְהַכֹּל מוֹדִים שֶׁלֹּא דִּבֵּר הַכָּתוּב בִּפְנוּיָה (עי' סנהדרין נ"א):