Parshanut על ויקרא 21:9

ובת איש כהן כו'. הנה לפי המבואר בירושלמי סוף פרק יש מותרות, דהנך תרי ובת כהן דכתיב כי תהיה לאיש זר וכתיב כי תהיה אלמנה וגרושה כו' פירושן מלמדתה דכהן, היא הנשואה לכהן, שאוכלת בשביל בנה וכשניסת לא תאכל תרומה ואם זרע אין לה שבה לאכול בשביל בנה, ובישראלית הנשואה לכהן, לזה אמר כאן ובת איש כהן, להורות, דהישראלית הנשואה לכהן אם זנתה לא תשרף, ודו"ק. או ירמוז, דאם בת הכהנים כמו אלעזר ואיתמר, שנכהנו באמצע שנותיהם, וזה איש כהן, שנתכהן ג"כ הדין הזה נוהג.

אביה היא מחללת היא ולא זוממיה. פירוש כיון שחסה התורה לכבוד אביה, א"כ כשנזדממו עדי' ולא זנתה, אם ישרופו יתפרסם יותר הקלון שהעידו שזנתה ויעורר השם רע, ויתחלל כבוד אביה, לכן מיתתם בחנק, שלא יתפרסם, שעל בת כהן העידו. ודו"ק.

את אביה היא מחללת. מקדושת אביה היא מתחלא. פירוש המכוון כאילו הי' כתוב מתחללת, אבל הפירוש, שהקדושה שיש לה מאביה היא מחללת, עשתה זה חול ומחולל והואי כאילו אינה בת כהן, דאביה הוי לנחלה, רק הקדושה שיש לה אבדה. וזה מה שבת כהן אכלה בתרומה וזונה לא אכלה בתרומה, דהויא כחללה מתרומה וכהונה. וכמה כרכורים כרכרו בתוס' יבמות דף מ"ד ודף ל"ה מנא לן, דזונה מפסלא בתרומה. ויעוין רש"י דף ס"ח ע"ב. ולפי התרגום הוא מפורש.