Quotation_auto על ויקרא 21:9

כתיב ובת כהן כי תחל לזנות באש תשרף בפתיליה של אבר דכתיב באש תשרף לרבות כל שרפה הבאה מחמת אש. וכל היכא דכתיב באש לרבות כל שרפה הבאה מחמת אש והכתיב ושרף אותו על עצים באש ותניא באש ולא בסיד רותח, התם באש תשרף לבסוף כתיב שרפה לרבות כל שרפה הבאה מחמת האש. הכא כתיב ושרף אותו על עצים באש באש אין מידי אחרינא לא. התם נמי כתיב על שפך הדשן ישרף. ההוא מיבעי ליה לכדתניא ישרף אף על פי שאין שם דשן אף על פי שהצית האש ברובו. ואם הרי זה מוסיף על ענין ראשון כשתמצא לומר פר משיח ופר העדה עומדין פר משיח קודם לפר העדה בכל מעשיו. עדת ישראל יכול בכל העדה הכתוב מדבר נאמר כאן עדה ונאמר להלן עדה מה עדה האמורה להלן בית דין אף עדה האמורה כאן בית דין. אי מה עדה האמורה להלן כ"ג אף עדה האמורה כאן כ"ג תלמוד לומר ואם כל עדת ישראל עדה המיוחדת לכל ישראל ואיזוזו סנהדרי גדולה היושבת בלשכת הגזית. אמר ר' יוחנן מאה שישבו להורות לא נגמרה הוראה עד שיורו כולן שנאמר ואם כל עדת ישראל ישגו עד שישגו כולן עד שתפשוט הוראה בכל עדת ישראל. אמר רב הונא בריה דרב יהושע תדע דאילו כל התורה כולה קיימא לן דרובא כי כולה דמי והכא כתב רחמנא כל עדת עד דאיכא כולה הילכך אפילו הן מאה. מתיב רב משרשיא אין גוזרין גזרה על הצבור אלא אם כן רוב הצבור יכולין לקבלה, מאי קראה במארה אתם נארים ואותי אתם קובעים הגוי כלו והא הכא דכתיב הגוי כולו ורובא ככולה דמי תיובתא דר' יוחנן תיובתא. אלא מאי כל עדת דאמר רחמנא הכי קאמר אם איתא כולה סנהדרין הרי הוראה ואי לא לא. הורו בית דין וידע אחד מהן שטעו ואמר להם טועין אתם או שלא היה מופלא של בית דין שם או שהיה אחד מהם גר או ממזר או נתין או זקן שלא היה לו בנים הרי זה פטור נאמר כאן עדה ונאמר להלן עדה מה עדה האמורה להלן כולן ראוין להוראה אף עדה האמורה כאן עד שיהו כולן ראוין להוראה. מנלן אמר רב נחמן בר יצחק דאמר קרא ונשאו אתך בדומין לך. אמר אחד מהן איני יודע או שאמר להם טועין אתם יכול יהו חייבין תלמוד לומר עדת בני ישראל ישגו שכולן ישגו. יכול יהו חייבין על שגגת מעשה תלמוד לומר ישגו ונעלם דבר הא אין חייבין אלא על העלם דבר עם שגגת מעשה. מתוך שיצתה ע"ז לדון בעצמה יכול יהיו חייבין על שגגת מעשה שלה תלמוד לומר כאן מעיני ולהלן הוא אומר מעיני מה מעיני האמור להלן העלם דבר עם שגגת מעשה אף וכו'. הורו בית דין לעקור את כל הגוף אמרו אין נדה בתורה אין שבת בתורה אין ע"ז בתורה הרי אלו פטורין. הודו לבטל מקצת ולקיים מקצת הרי אלו חייבין. כיצד אמרו יש נדה בתורה אבל הבא על שומרת יום כנגד יום פטור, יש שבת בתורה אבל המוציא מרשות הרבים לרשות היחיד פטור, יש ע"ז בתורה אבל המשתחוה לעבודה זרה פטור הרי אלו חייבין שנאמר ונעלם דבר ולא כל הגוף. תנו רבנן ונעלם דבר ולא שתעלם כל המצוה כולה. הורו לבטל מקצת ולקיים מקצת יוכל יהו פטורין. ואי בקיום מקצת פטורין ובעקירת כל הגוף פטורין במאי חייבין. תנא הכי קשיא ליה אימא איפכא דדבר כולה מילתא משמע. תלמוד לומר ונעלם דבר קרי ביה ונעלם מדבר. חזקיה אמר קרא ועשה אחת מכל מצות מכל ולא כל מצות, מצות תרתי משמע. אמר רב נחמן בר יצחק מצות כתיב. רב אשי אמר יליף דבר דבר מזקן ממרא דכתיב ביה כי יפלא ממך דבר מה להלן מן הדבר ולא כל הדבר אף בהוראה מדבר ולא כל הדבר. מצות האמורות במשיח מצות האמורות כאן. מכל מצות ה' פרט לשמיעת הקול ולבטוי שפתים ולטומאת מקדש וקדשיו:

ואהבת לרעך כמוך. רבי עקיבא אומר זה כלל גדול בתורה בן עזאי אומר זה ספר תולדות אדם כלל גדול מזה. כתיב ובת כהן כי תחל לזנות את אביה היא מחללת באש תשרף אמר (רבא תנא) [רב מתנה] בפתילה של אבר דכתיב באש תשרף לרבות כל שרפות הבאות מחמת האש וכל שכן אש. ונקיף לה חבילי זמורות ונקלה, גמר שרפה שרפה מבני אהרן מה להלן שרפת נשמה וגוף קיים אף כאן. ונעביד ליה חמי האור. אמר רב נחמן [אמר רבה בר אבוה] א"ק ואהבת לרעך כמוך ברור לו מיתה יפה:

ובת איש כהן כי תחל יכול אפילו חללה את השבת תלמוד לומר לזנות בחלולין שבזנות הכתוב מדבר. יכול אפילו פנויה נאמר כאן אבוה ונאמר להלן אביה מה להלן זנות עם זיקת הבעל אף כאן וכו'. או אינו אלא אביה להוציא את כל האדם. כשהוא אומר אביה היא מחללת הרי כל אדם אמור הא מה אני מקיים אביה נאמר כאן אביה ונאמר להלן אביה מה להלן זנית עם זיקת הבעל אף כאן זנות עם זיקת הבעל. אי מה להלן נערה והיא ארוסה אף כאן נערה והיא ארוסה נערה והיא נשואה בוגרת והיא ארוסה בוגרת והיא נשואה ואפילו הזקינה מנין תלמוד לומר ובת כהן מכל מקום. אין לי אלא שנשאת לכהן נשאת ללוי לישראל לכותי לחלל לנתין ולממזר מנין, תלמוד לומר ובת איש כהן אף על פי שאינה כהנת. היא בשרפה ואין בועלה בשרפה. רבי אליעזר אומר את אביה בשרפה ואת חמיה בסקילה, אמר מר יכול אפילו חללה שבת בת סקילה היא אמר רבא הא מני רבי שמעון היא דאמר שרפה חמורה סלקא דעתך אמינא הואיל ואחמיר רחמנא בכהני דרבי בהן מצות יתרות תידון בשרפה קא משמע לן. יכול אפילו פנויה, הא לזנות כתיב כדרבי אלעזר דאמר פנוי הכא על הפנויה שלא לשם אישות עשאה זונה. או אינו אומר אביה אלא להוציא כל אדם [אלא] מאי ניהו שזינתה מאביה. מאי איריא בת כהן אפילו בת ישראל נמי דאמר רבא אמר לי רב יצחק בר אבדימי אתיא הנה הנה אתיא זמה זמה, איצטריך סד"א לאפוקי מדרבא קמ"ל. אין לי אלא שניסת לכהן [ניסת ללוי לישראל לכותי לחלל לנתין ולממזר מנין] תלמוד לומר ובת איש כהן אף על פי שאינה כהנת משום דאינסיבוא להני לאו בתכהן היא (ותו) מידי כהנת לכהן כתיב סלקא דעתך אמינא כי תחל אמר רחמנא ה"מ היכא דקא מיתחלא השתא אבל הא כיון דיתחלא וקיימא מעיקרא דאמר מר ובת כהן כי תהיה לאיש זר שנבעלה לפסול לה פסלה ללוי ולישראל נמי ושבה אל בית אביה כנעוריה מכלל דכי איתה גביה לא אכלה אימא לא תידון בשרפה קא משמע לן. רבי אליעזר אומר את אביה בשרפה ואת חמיה בסקילה מאי את אביה ואת חמיה, אילימא את אביה מאביה חמיה מחמיה מאי איריא בת כהן אפילו בת ישראל נמי בתו בשרפה וכלתו בסקילה אלא את אביה ברשות אביה ואת חמיה ברשות חמיה. כמאן (אי) כרבנן הא אמרי נשואה יצתה לשרפה ולא ארוסה. אי כרבי שמעון האמר אחת ארוסה ואחת נשואה לשרפה יצאה. אי כרבי שימעאל האמר ארוסה יצאת לשרפה ולא נשואה, את חמיה חנק הוא, שלח רבין משמיה דרבי יוסי בר חנינא כך היא הצעה שלי משנה לעולם כרבנן וה"ק כל שהיאלמטה ממיתת אביה ומאי ניהו נשואה בת ישראל דאלו נשואה בת ישראל בעלמא בחנק הכא במיתת אביה בשרפה וכל שהיא למעלה ממיתת אביה ומאי ניהו ארוסה בת ישראל דאלו ארוסה בת ישראל בעלמא בסקילה הכא במיתת חמיה בסקילה. אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה הלכה כדשלח רבין. אמר רב יוסף הלכתא למשיח, אמר ליה אביי אלא מעתה שחיטת קדשים לא ליתי הלכתא למשיחא, אלא דרוש וקבל שכר הכא נמי דרוש וקבל שכר. תניא ובת כהן כי תחל לזנות בנערה והיא ארוסה הכתוב מדבר. או אינו אלא אפילו נשואה תלמוד לומר ואיש אשר ינאף את אשת איש אשר ינאף את אשת רעהו מות יומת הנואף והנואפת הכלהיו בכלל הנואף והנואפת הוציא הכתוב בת ישראל לסקילה ובת כהן לשרפה, מה כשהוציא הכתוב בת ישראל לסקילה ארוסה ולא נשואה אף כשהוציא בת כהן לשרפה ארוסה ולא נשואה. זוממיה בכלל מיתת בועלה משום ועשיתם לו כאשר זמם וכו' דברי רבי ישמעאל. רבי עקיבא אומר אחת ארוסה ואחת נשואה יצתה לשרפה, יכול אפילו פנויה נאמר כאן אביה ונאמר להלן אביה מה להן זנות עם זיקת הבעל אף כאן זנות עם זיקת הבעל. אמר ליה רבי ישמעאל אי מה להלן נערה והיא ארוסה אף כאן נערה והיא ארוסה. אמר לו ר' עקיבא ישמעאל אחי בת ובת אני דורש. אמר לו וכי מפני שאתה דורש בת ובת נוציא לזו בשרפה אם בת משמע להביא את הנשואה הביא את הפנויה ואם (משמע להוציא את הפנויה הוציא את הנשואה) ור' עקיבא אהני גזירה שוה להציא את הפנויה ואהני בת ובת לרבות את הנשואה, ורבי ישמעאל סבר מדאמר ליה בת ובת הדר ביה מגזירה שוה. ורבי ישמעאל האי בת ובת מאי דריש ביה מיבעי ליה לכדתני אבוה (דרבי) [דשמואל בר] אבין לפי שמצינו שחלק הכתוב בזכרים בין תמימים לבעלי מומין יכול נחלוק בבנותיהן, תלמוד לומר בת ובת. ורבי עקיבא מוהם מקריבים והיו קדש נפקא. ורבי ישמעאל אי מהתם הוה אמינא הני מילי אינהו אבל בנתייהו לא קא משמע לן, ורבי ישמעאל האי את אביה היא מחללת מאי דריש ביה, מיבעי ליה לכדתניא שאם היו נוהגין בו קדש נוהגין בו בזיון [אומר] ארור שזו ילד ארור שזו גידל ארור שזו יצאת מחלציו. אמר ר' אשי כמאן קרינן רשיעא בר רשיעא ואפילו לרשיעא בר צדיקא כמאן כי האי תנא. תנו רבנן ובת איש כהן כי תחל לזנות ר' אומר תחלה וכן הוא אומר ומת האיש אשר שכב עמה לבדו. מאי קאמר אמר רב הונא בריה דרב יהושע רבי כרבי ישמעאל סבירא ליה דארוסה יצתה לשרפה ולא נשואה והכי קאמר אם תחלת ביאתה בזנות בשרפה ואידך בחנק, ומאי וכן, כי התם מה התם בתחלת ביאה משתעי קרא הכא גמי בתחלת ביאה משתעי קרא. אמר ליה רב ביבי בר אביי מר לא אמר הכי ומנו רב יוסף ר' (יהודה) כרבי מאיר סבירא ליה דאמר נשאת לאחד מן הפסולים מיתתה בחנק והכי קאמר אם תחלת אחלתא בזנות בשרפה ואידך בחנק ומאי וכן, סימנא בעלמא: