אור החיים
ואמר את כספך וגו'. כאן פירש מה הוא הנשך והתרבית אשר מחשיכים אורו, את כספך הם הדברים שהאדם כוסף בעולם הזה לדברים הנדמים, לא תתן לו בנשך כי כשאדם משלים תאות נפשו הבהמית ומטעים רוחו מכסופיו הוא נשוך בזה ומטיל בו ארס החטא, ואמר ובמרבית לא תתן אכלך פירוש אפילו אכלך שהוא דבר שהורשית לאכול לא תרבה בו, כי כשאדם הולך אחר גרונו ויטה גבול התאוה שבו למותרות בזה יחשיך אור הנפש כי כשזה קם זה נופל כשמתרבה תאבון המורגש מתמעט תאבון הרוחני, והוא מאמר הכתוב (משלי י''ג כ''ה) צדיק אוכל לשובע נפשו, לא להנאת ההרגש, ואומרו אני ה' וגו' פירוש והגם שאני אומר לכם להוציא אתכם מארץ מצרים לתת לכם את ארץ כנען לא לאכול מטובה ולשבוע מפריה הוא התכלית אלא להיות לכם לאלהים הוא עיקר הארץ, ואמרו ז''ל בתורת כהנים וז''ל כל היושב בארץ ישראל מקבל עליו עול מלכות שמים:
הטור הארוך
נשך ותרבית. כתב הרמב"ן לפי הפשט נראה כי נשך הוא שמלוה לו מנה ליתן לו ברביתו דבר ידוע בכל שנה ונקרא כן בעבור שאחריתו כנחש שמבצבץ ועולה. ותרבית הוא שמלוה לו מנה עד זמן פלוני ואז יפרענו ויתן לו לרבית דבר ידוע ואפי' אם יתאחר יותר לא יוסיף לו ברבית שאין זה נשך (וז"ש את כספך וכו' בנשך. כצ"ל) ובמרבית (וכו') אכלך כי המנהג להלוות הכסף בנשך ובכל שנה יתן כך והאוכל דרך להלוות עד הקציר ואז יפרענו מגורנו בתוספת קצוב: