פירושים על ויקרא 27:16: רש״י, רמב״ם, אבן עזרא ועוד

ואם משדה אחזתו יקדיש איש לה' וגו' ואם גאל יגאל את השדה וגו'. ענין שנצטוו על פדית הקדשות, אם האדם גומר בדעתו להקדיש למה יועיל פדיון אחר כן, אכן זה הוא עצה להאדם כשיראה שהמון רכושו יסובבהו בטרדות רבות ויראה שיוכל חס ושלום להשתקע בטרדת עולם הזה ויסתר דעתו מחמת קניניו, לכן נותן לו התורה עצה שיקדיש קניניו ואח"כ יפדה אותם, ואז ממילא לא ישלטו עליו להכניעו תחת טרדתם רק הוא מושל עליהם מחמת שזכה אותם משלחן גבוה.

והיה ערכך לפי זרעו. לֹא כְּפִי שָׁוְיָהּ, אַחַת שָׂדֶה טוֹבָה וְאַחַת שָׂדֶה רָעָה פִּדְיוֹן הֶקְדֵּשָׁן שָׁוֶה — בֵּית כֹּר שְׂעוֹרִים בַּחֲמִשִּׁים שְׁקָלִים — כָּךְ גְּזֵרַת הַכָּתוּב, וְהוּא שֶׁבָּא לְגָאֳלָהּ בִּתְחִלַּת הַיּוֹבֵל. וְאִם בָּא לְגָאֳלָהּ בְאֶמְצָעוֹ, נוֹתֵן לְפִי הַחֶשְׁבּוֹן סֶלַע וּפֻנְדְּיוֹן לְשָׁנָה, לְפִי שֶׁאֵינָהּ הֶקְדֵּשׁ אֶלָּא לְמִנְיַן שְׁנוֹת הַיּוֹבֵל, שֶׁאִם נִגְאֲלָה הֲרֵי טוֹב, וְאִם לָאו הַגִּזְבָּר מוֹכְרָהּ בַּדָּמִים הַלָּלוּ לְאַחֵר, וְעוֹמֶדֶת בְּיַד הַלּוֹקֵחַ עַד הַיּוֹבֵל כִּשְׁאָר כָּל הַשָּׂדוֹת הַמְּכוּרוֹת, וּכְשֶׁהִיא יוֹצְאָה מִיָּדוֹ חוֹזֶרֶת לַכֹּהֲנִים שֶׁל אוֹתוֹ מִשְׁמָר שֶׁהַיּוֹבֵל פּוֹגֵעַ בּוֹ, וּמִתְחַלֶּקֶת בֵּינֵיהֶם, זֶהוּ הַמִּשְׁפָּט הָאָמוּר בְּמַקְדִּישׁ שָׂדֶה, וְעַכְשָׁו אֲפָרְשֶׁנּוּ עַל סֵדֶר הַמִּקְרָאוֹת:

והיה ערכך לפי זרעו לא לפי שוייה. פי' לפי כמות הזרע שיכול לזרוע בה דהיינו לפי גודלה לא לפי שוויה שאם היתה גדולה כדי שיוכל לזרוע בה חומ' שעורי' אע"פ שהיא קרקע זבורית נדונת כמו עידית שאע"פ ששוויה של זו יותר משוויה של זו מ"מ כיון שגדולה של זה כגודלה של זו פדיון הקדשן שוה הוא שבית חומר שעורין בין מהעידית בין מהזבורית פדיונה חמשי' שקלים מגזרת הכתוב: