פירוש על ויקרא 27:17

אם משנת היבל יקדיש וגו'. אִם מִשֶּׁעָבְרָה שְׁנַת הַיּוֹבֵל מִיָּד הִקְדִּישָׁהּ, וּבָא זֶה לְגָאֳלָהּ מִיָּד.

אם משנת היובל יקדיש שדהו אם משעברה שנת היובל מיד הקדיש ובא לגאלה כערכך יקום כערך זה האמור יהיה חמשים כסף יתן. תקן בלשונו זה כמה תקונים האחד שאין פי' משנת היובל חלק מאותה שנה אלא מסוף שנת היובל ואילך שכבר עבר היובל גם הוסיף מלת מיד אחד מאמר ואם משנת היובל שלולא זה יצדק לומר שיהיה אמרו אחר שעברה שנת היובל אחר שנים רבות משעברה שנת היובל וזה לא יתכן מפני ששוב לא יפול עליו לומר כערכך יקום שפירושו כערך האמור שהוא חמשים שקל כסף מפני שזה השווי אינו אלא כשיקדיש אותו מיד בסוף שנת היובל שנשארו מ"ט שנים שלימות עד היובל שאז שוויו חמשים כסף אבל אם הקדשיו אחר כ"ד שנה משעברה שנת היובל שלא נשארו עד היובל רק כ"ה שנה לא יהיה שוויה אז נ' כסף רק כפי השנים הנותרות עד היובל הבא וא"כ עכ"ל שהכתוב שאמר כערכך יקום שהם הנ' שקל כסף אינו אלא כשהקדישו אחר היובל מיד עוד הוסיף ובא לגאלה אחר יקדיש שדהו מפני שמאמר כערכך יקום שפירושו כערך זה האמור שהם החמשים כסף יתן אינו נופל רק על הגואל שבא לגאלה שיתן להקדש זה השיעור של נ' כסף כדי לפדותה ופה לא הוזכר גואל כלל אבל זהו דבר תימה שעם זה לא הודיענו מתי בא לגאלה אם בסוף שנת היובל שהקדישה אם אחר שהקדישה שני רבות והיה ראוי להוסיף מלת מיד אחר ובא לגאלה מפני שאז הוא חייב לתת בפדיונו הנ' כסף אבל אם נשתהת ביד הגזבר שנים רבות ואח"כ בא לגאלה אינו חייב לתת בפדיונה רק כפי מספר השנים הנותרות עד היובל לא חמשים כסף כפי מה שכתוב לעיל וכמו שפחד מזאת הטענה בענין ההקדש והוסיף מלת מיד יקדיש שדהו כדי שלא תאמר שהקדישו אחר שנים רבות משעברה שנת היובל שאז אינו חייב לתת נ' כסף כך היה ראוי להוסיף מלת מיד על ובא לגאלה מפחד זאת הטענה בעצמה. ושמא י"ל דמלת מיד שהוסיף על מאמר משעברה שנת היובל אכול' מילתא קאי ופירושו שההקדש והגאולה היתה מיד לאחר שעברה שנת היובל וכך נראה ממה שכתב רש"י ז"ל אחר זה גבי ואם אחר היובל שכתב וכן אם הקדישה משנת היובל ונשתהת ביד הגזבר כו' משמע שאין הפרש בין אם ההקדש מאוחר משנת היובל ובין אם ההקדש מיד והגאולה מאוחר' ואם כן מזה הטעם עצמו צריך לומר שהחמשים כסף אינם רק כשההקדש והגאולה הם משנת היובל אח"כ פירש כערכך יקום בערך זה האמור דהיינו החמשי' כסף מפני שמאמר כערכך לא יובן באי זה ערך הוא מדבר עוד פירש מלת יקום יהיה מפני שאין הכונה במאמר כערכך יקום רק שכפי הערך האמור יתן להקדש הגואל שבא לגאלה לא שיקום ויעמוד ביד מי שהוא עומד כפי המובן ממלת יקום מפני שלא תסבו' מלת יקום ענין נתינה פי' אותן מקודם יהיה שזאת המלה סובל' שיהיה בקיומו או שיהיה השעור שיתן שהוא מענין נתינה:

יקדיש שדהו. מה ת"ל שדהו ^פודדי היה לכתוב ואם משדה אחוזתו יקדישנה. , ללמד שאם היו שם נקעים עמוקים עשרה טפחים או סלעים גבוהים עשרה טפחים אין נמדדין עמה ^פזודוקא אם היו אלה הגומות מלאות מים דאז לא חזיא לזריעה, ובפסוק כתיב בית זרע, אבל בלא"ה קדשי ונפדין לפי חשבון חמשים סלעים לבית כור ורק מתחשבין בפני עצמן ולא בכלליות השדה, ונ"מ בזה שלא חשבינן המדרון, אבל אין לומר דבכלל נקעים וסלעים לא קדשו כלל, דהא לא גרעו מבור וגת ושובך דתנן בב"ב ע"א א' המקדיש שדהו הקדיש כולו ואפי' בור וגת ושובך, וא"כ כש"כ נקעים וסלעים, ועיין קדושין ס"א א'. –
ועיין בב"ב ק"ג א' ברשב"ם הביא גירסא מתו"כ כאן בזה הלשון, מניין אתה אומר היו שם נקעים נמוכים פחות מעשרה טפחים או סלעים גבוהים פחות מעשרה טפחים הרי הם נמדדין עמה ת"ל שדהו, עכ"ל. והנה דין זה פשוט משום דבכהאי גונא הם בכלל השדה וכמ"ש בערכין כ"ה א' הנהו נגאני דארעא [ספלים של קרקע] מקרי, שדרי דארעא מקרי [ר"ל סלעים גבוהים פחות מי' טפחים נקראו רק כמו שדרה של הארץ], אבל לא מצאתי דרשה זו בתו"כ, ואמנם ע"כ צ"ל כי היתה לפני הרשב"ם גירסא זו, וכך באמת צריכה להיות, יען כי כדרשה זו שלפנינו בפנים באה בתו"כ פעמים בפסוק הזה ובפסוק הסמוך, ולכאורה תרתי ל"ל, וצ"ל דבאחת ט"ס וצ"ל נקעים נמוכים פחות מי' טפחים או סלעים גבוהים פחות מי' טפחים וכמו שהעתיק הרשב"ם, וכ"כ בס' התוה"מ. .
(תו"כ)