רש"י
ואם אחר היבל יקדיש. וְכֵן אִם הִקְדִּישָׁהּ מִשְּׁנַת הַיֹּבֵל וְנִשְׁתַּהָת בְּיַד גִּזְבָּר, וּבָא זֶה לְגָאֳלָהּ אַחַר הַיּוֹבֵל.
מזרחי
ואם אחר היובל יקדיש וכן אם הקדיש משנת היובל ונשתהת ביד הגזבר ובא זה לגאלה אחר היובל וחשב לו את הכסף כו'. פי' מה שאמר הכתוב ואם אחר היובל יקדיש שדהו וחשב לו הכהן את הכסף על פי השנים הנותרות עד שנת היובל ולא שיתן כל הנ' שקל כסף האמורים בפרשה לאו דוקא כשהיה ההקדש מאוחר משנת היובל אלא גם אם היה ההקדש משעבר' שנת היובל מיד אלא שהגואל שבא לגאלה לא בא אחר שנת היובל מיד אלא אחר כמה שנים משהקדישה אינו נותן כל הנ' שקל האמורים בפרשה אלא שיחשב לו את הכסף על פי השנים הנותרות עד שנת היובל כו' והכתוב כתב האחד וה"ה גם האחר ולפי זה הנ' שקל כסף האמורי' בפרשה אינו נותן אותם הגואל שבא לגאלה אלא כשהיה ההקדש והגאולה שניהם יחד אחר שעברה שנת היובל מיד ולפיכך צריך לפרש דמיד דלעיל אכולה מילתא קאי על ההקדש ועל הגאולה:
תורה תמימה על התורה
ואם אחר היובל. המקדיש שדהו בשנת היובל עצמה, אמר שמואל אינה קדשה כל עיקר צגדס"ל ואם משנת היובל משנה שאחר היובל.
, ומאי אחר היובל – אחר אחר צדר"ל מאי אחר היובל הא קרא קמא דבעי חמשים נמי לאחר היובל קאי אלא אחר אחר כגון שתים ושלש שנים אחר היובל איכא גירוע, אבל אקדשה בשנה דבתר יובל ליכא גירוע, ורב ס"ל דקדשה ונותן חמשים שקלי כסף לכל זרע חומר שעורים כמבואר בפסוק ט"ז, דס"ל דמה דכתיב ואם משנת היובל הוי עד ועד בכלל, וקיי"ל כשמואל בדיני, ובכ"מ פ"ד ה"י מערכין כתב וז"ל, ופסק [הרמב"ם] כשמואל בדיני, ועוד דפשטא דמתניתין וברייתא כותיה, עכ"ל. ולא ידעתי ל"ל להוסיף טעם נוסף על הכלל דקיי"ל בכולי הש"ס הלכתא כשמואל בדיני, ואולי י"ל משום דיש בזה גם צד איסור לענין ליהנות מן ההקדש, ולפי"ז היה צריך לפסוק כרב באיסורי, ולכן הוסיף עוד טעם דפשטא דמתניתין וברייתא כותיה דשמואל.
.
(ערכין כ"ד ב')
(ערכין כ"ד ב')