ילקוט שמעוני על התורה
כתיב המקרה במים עליותיו בנוהג שבעולם מלך בשר ודם בונה פלטין ומקרה בעצים באבנים ובעפר שמא במים אבל הקב"ה לא קירה את עולמו אלא במים כדכתיב יהי רקיע בתוך המים גלדה טפה אמצעית ונעשו שמים התחתונים ושמי השמים העליונים, רב אמר לחין היו שמים ביום ראשון ובשני קרשו. יהי רקיע יתחזק רקיע. יהי רקיע בתוך המים ביניים ובינתים. אלו נאמר ויבדל בין המים אשר על הרקיע הייתי אומר על גופו של רקיע המים נתונים כשהוא אומר בין המים אשר מעל לרקיע הוי אומר המים העליונים תלויין במאמר כהדין קנדליא ופירותיהן אלו גשמים. כותי אחד שאל את רבי מאיר אפשר המים העליונים תלויין במאמר אמר ליה הבא לי אפרכס הביא לו נתן עליו טס של זהב ולא עמדו מים טס של כסף ולא עמדו מים כשנתן עליו אצבעו עמדו מים אמר ליה אצבעך אתה נותן א"ל ומה אני שאני בשר ודם אצבעי מעמדת את המים אצבעו של הקב"ה על אחת כמה וכמה הוי אומר המים העליונים תלויים במאמר. אמר ליה אפשר אותו שכתוב בו הלא את השמים ואת הארץ אני מלא היה מדבר עם משה בין בדי ארון א"ל הבא לי מראות גדולות הביא לו אמר ליה ראה בבואה שלך ראה אותה גדולה אמר ליה הבא לי מראות קטנות הביא לו אמר ליה ראה בבואה שלך ראה אותה קטנה, אמר ליה ומה שאתה בשר ודם אתה משנה את מראך לכל מה שתרצה מי שאמר והיה העולם על אחת כמה וכמה פעמים שאין העולם ומלואו מחזיק אלהותו פעמים שהוא מדבר עם אדם מבין שערות ראשו הדא הוא דכתיב ויען ה' את איוב מן הסערה מבין שערות ראשו. ועוד שאלו א"ל אפשר פלג אלקים מלא מים מששת ימי בראשית ואינו חסר כלום א"ל הכנס למרחץ ורחוץ עצמך ושקול עצמך עד שלא תכנס ושקול עצמך לאחר שתכנס הלך ועשה כן ולא חסר כלום א"ל כל הזיעה שיצתה לא ממך היתה א"ל הן א"ל ומה אתה שאתה בשר ודם ולא חסר מעינך כלום מעינו של הקב"ה על אחת כמה וכמה. אמר ר' יוחנן נטל הקב"ה כל מי בראשית ונתנם חציים ברקיע וחציים באוקינוס הדא היא דכתיב פלג אלקים וגו' פלגא. הרקיע דומה לבריכה ולמעלה מן הבריכה כיפה והיא מזעת טיפין עבות והן יורדין לתוך מים המלוחים ולא מתערבין ואל תתמה הדא ירדנא עובר בימה דטבריא ולא מתערב בה, אדם כובר חטין או תבן בכברה עד שלא ירדו שתים שלש אצבעות מתערבין ואלו מהלכים מהלך כמה שנים ולא מתערבין, כל טפה וטפה שהקב"ה מוריד לנו מגרע זו מזו כמה דאת אמר כי יגרע נטפי מים וכתיב ונגרע מערכך ומורידן במדה שנאמר ומים תכן במדה כעוביה של ארץ כך עוביה של רקיע שנאמר היושב על חוג הארץ וכתיב וחוג שמים יתהלך חוג חוג לגזרה שוה, רבי אחא אמר כטס הזה רבי יהושע בר נחמני אומר בשתים ושלש אצבעות רבי שמעון בן פזי אומר המים העליונים יתרים על התחתונים כשלשים כסוסטיאות, בין מים למים למ"ד תלתין, רבנין אמרין מחצה על מחצה. ויעש אלקים את הרקיע זה אחד מן המקראות שהרעיש בן זומא את העולם ויעש אתמהא והלא במאמר הן דכתיב בדבר ה' שמים נעשו. למה אין כתיב בשני כי טוב לפי שבו נברא גיהנם שנאמר כי ערוך מאתמול תפתה יום שיש בו אתמול ולא שלשום, ר' חנינא אומר שבו נברא מחלוקת שנאמר ויהי מבדיל בין מים למים, ומה מחלוקת שהוא לתקונו ולישובו של עולם אין כתיב בו כי טוב מחלוקת לערבובו של עולם על אחת כמה וכמה.
ילקוט שמעוני על התורה
ואם לא יגאל. הקדישה וגאלה אינה יואה מידו ביובל. גאלה בנו יוצאה לאביו ביובל. גאלה [אחר או] אחד מן הקרובים וגאלה מידו יוצאה לכהנים ביובל. תנו רבנן ואם לא יגאל את השדה בעלים, ואם מכר את השדה גזבר, לאיש אחר לאחר ולא לבן. או אינו אלא לאחר ולא לאח כשהוא אומר איש הרי אח אמור, הא מה אני מקיים אחר, לאחר ולא לבן. ומה ראית לרבות את הבן ולהוציא את האח. מרבה אני את הבן שכן קם תחת אביו ליעדה ולעבד עברי. אדרבה מרבה אני את האח שכן קם תחת (האח) [אביו] ליבום, כלום יש יבום אלא במקום שאין בן, הא יש בן אין יבום. ותיפוק ליה דהכא תרתי והכא חדא, משום דעבד עברי מהאי פירכא הוא דנפקא ליה, כלום יש יבום אלא במקום שאין בן. בעא מיניה רמי בר חמא מרב חסדא הקדש פחות משתי שנים לפני היובל מהו שתצא לכהנים אמר ליה מאי דעתיד ונגרע מערכך והיה השדה בצאתו ביובל (דכתיב) [דבת] גרעון אין דלאו בת גרעון לא, אדרבא ואם לא יגאל את השדה והיה השדה בצאתו בובל, והאי נמי בת גאולה היא. הגיע יובל ולא נגאלה הכהנים נכנסין לתוכה ונותנין את דמיה דברי רבי יהודה. רבי שמעון אומר נכנסין ולא נותנין, רבי אלעזר אמר לא נכנסין ולא נותנין, אלא נקראת שדה רטושין עד היובל השני. הגיע יובל השני ולא נגאלה נקראת שדה רטושי רטושין עד היובל השלישי. לעולם אין הכהנים נכנסים לתוכה עד שיגאלנה אחר, מאי טעמא דרבי יהודה, גמר קדש קדש ממקדיש בית, מה להלן בדמים אף כאן בדמים. ורבי שמעון גמר קדש קדש מכבשי עצרת, מה להלן בחנם אף כאן בחנם. ורבי יהודה נמי גילף מכבשי עצרת, דנין קדשי בדק הבית מקדשי בדק הבית, ואין דנין קדשי בדק הבית מקדשי מזבח. ורבי שמעון נמי גילף ממקדיש בית, דנין דבר שמתנה לכהנים מדבר שמתנה לכהנים. מאי טעמא דרבי אלעזר, אמר קרא ואם לא יגאל את השדה ואם מכר את השדה לאיש אחר והיה השדה בצאתו, אמר אביי סכינא חריפא לפסוקי קראי. אמר רבא אמר קרא והיה השדה בצאתו ביובל בצאתו מידי אחר. תניא לא יגאל יכול לא תהא נגאלת שתהא לפניו כשדה מקנה, תלמוד לומר עוד, לכמות שהיתה אינה נגאלת אבל נגאלת שתהא לפניו כשדה מקנה, והכא במאי עסקינן בשדה שיוצאה לכהנים והקדישה הכהן ואתו בעלים למיפרקה, סלקא דעתך אמינא לא תפרוק שתהא לפניו כשדה מקנה, תלמוד לומר עיר לכמות שהיתה אינה נגאלת אבל נגאלת שתהא לפניו כשדה מקנה. והתניא בשנת היובל ישוב השדה לאשר קנהו מאתו יכול יחזור לגזבר שלקחו ממנו, תלמוד לומר לאשר לו אחוזת הארץ, מה תלמוד לומר לאשר קנהו שדה שיצאה לכהנים ומכרה כהן והקדישה לוקח וגאלה אחר, יכול תחזור לבעלים הראשונים, תלמוד לומר לאשר קנה מאתו. ואיצטריך למיכתב לא יגאל ואיצטריך למיכתב למיכתב לאשר קנהו, דאי כתב רחמנא לא יגאל דלא קא הדרא כלל, אבל הכא דקא הדרא תיהדר למרא קמא, כתב רחמנא לאשר קנהו. ואי כתב רחמנא לאשר קנהו דלא קא יהבי בעלים דמי אבל הכא דקא יהבי דמי תיקום בידייהו, כתב רחמנא לא יגאל, ואי כתב לא יגאל ולא כתב עוד הוה אמינא לא תפרוק כלל, כתב רחמנא עוד לכמות שהיתה אינה נגאלת אבל נגאלת שתהא לפניו [כשדה] מקנה. והיה השדה בצאתו ביובל אין שדה חרמין נוהג אלא בזמן שהיובל נוהג (כתוב ברמז תרס"ה ובפסוק על שדה הארץ יחשב). והיה השדה בצאתו ביובל, מלמד שהשדה קרוי על שם זכר. קדש, מה קדש האמור להלן אין יוצא אלא בפדיון, מלמד שהכהנים נכנסים לתוכה ונותנין את דמיה. כשדה החרם לכהן תהיה מה תלמוד לומר [והיה השדה בצאתו ביובל וגו'] וי מה למדנו משדה חרמים מעתה הרי זה בא ללמד ונמצא למד מקיש שדה חרמות לשדה אחוזתו של ישראל, מה שדה אחוזתו של ישראל יוצאה מתחת ידו ומתחלקת לאחיו הכהנים, אף שדה חרמו יוצאה מתחת ידו ומתחלקת לאחיו הכנהים. אמר מר ודין הוא בשם אחרים אני זוכה וכו' מי דמי התם זוכה בעלמא הכא קא שקיל ליה. אמר רמי בר חמא איצטריך סד"א הואיל וכתיב ואיש את קדשיו לו יהיו הא נמי כקדשיו דמיא. א"ל רבא מי דמי קדשיו לאו ברשותו הכא ברשותו, אלא דמיא. א"ל רבא מי דמי קדשיו לאו ברשותו הכא ברשותו, אלא אמר רב נחמן בר יצחק איצטריך סד"א הואיל וכתיב כי אחוזת עולם הוא להם הא נמי אחוזתו היא קמשמע לן אחוזתו אין חרמו לא: