פירוש על משלי 1:7

יראת ה' ראשית דעת. במדרש ש"ט. לא הסכימה דעתו לדעת אביו שאמר ראשית חכמה יראת ה'. והוא תמוה. וכדי לבאר זאת לך. נקדים לך קושית הזוה"ק ע"פ. ובראשי חדשיכם תקריבו עולה לה'. וכי כמה ראשין אית לה לסיהרא ואמאי כתיב ובראשי לשון רבים. והנה ידוע דברי המדרש תנחומא. בראשית ברא אלהים א"ר יצחק לא היה צריך להתחיל התורה אלא מהחודש הזה לכם שהיא מצוה ראשונה ומ"ט פתח בבראשית. אלא משום כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גוים. וכדי להבינך קושיית ר"י הנ"ל ותירוצו הוא כך. דר"י מקשה. הלא עד החודש הזה לכם. הוא הכל מעולם התוהו היינו כל הדורות אשר חלפו ועברו אשר השחיתו והתעיבו כמו חטא אדה"ר ודור אנוש. ודור הפלגה. ודור והמבול. כל המעשיות הנכתב בתורה ומה צורך לנו בזה מה דהוה הוה. והעיקר הוא עולם התיקון כשבאו זרע ישראל למקום הנבחר מעמד הר סיני וקיבלו אז התורה מפי הגבורה. והשיגו רוח נבואה שהיו דור דיעה. וקיבלו התורה והמצות שאז באו לכלל תיקונם. ומשם היה להתחיל התורה ולא מעולם התוהו והחרוב. אך שורש הדבר דהתורה מורה לנו במה שכתבה כל סדר הדורות וכל מעב"ר. דאם רוצה איזה אדם לתקן נפשו ונפש כל ישראל. מבחי' תחתונה עד ראשית הנקודה. שורש השרשים אשר משם נתפשטו כל ענפי נשמות ישראל. אזי כשיסתכל האדם במעשה בראשית דבר יום ביומו סדר השתלשלות הבריאה עד שיגיע למאמר ויהי אור זהו מרמז על מעשיהם של צדיקים. כדאי' במדרש. ואח"כ כל מה שעברו מהקלקולים אשר השחיתו דור הפלגה ודור המבול ויו"ד דורות שהיו מאדם עד נח שהכעיסו את הבורא ית'. ויו"ד דורות מנח עד אברהם. וכשהאדם רואה כל מעשה אבות אשר נכתבו בהתורה עד שהתחיל העולם לבוא לכלל תיקון. מעט מעט עד שבאו לכלל הזדככות והגיעו למעמד הר סיני לתכלית השגה עד שהיו נק' דור דיעה. וכשהאדם מתבונן בזה. יוכל האדם ליקח מזה שכל ומוסר היאך לתקן את נפשו. וכשהאדם מתקן את נפשו. יוכל לתקן אח"כ נפש כל ישראל. ויכול האדם לדבק בהטוב. ולהכניע כל חלקי הרע. ועיקר התיקון הוא אם האדם הוא דבוק בבחי' מ"ה החדש. ובכל מעשיו רואה ויודע השפלות והקטנות שלו. דלא מיבעיא כשאדם הוא דבוק בבחי' מחשבה באיזה חכמת אלהות בזה הוא בקל להשיג מדת מ"ה. הקטנות מחמת שהוא דבוק בחכמת אלהות. הרחב' מני ים. ואז ממילא נעשה האדם קטן בעיניו. בפרט כשהוא דבוק בחכמ"ה. דהוא בחי' יו"ד שהיא קטנה מכל האותיות. דזה מורה על קטנות. אלא אף גם כשמתבונן האדם בהתבוננות יתירה להיטיב מעשיו דאז הוא דבוק בבחי' ה' עילאה. אז צריך ג"כ למלאות הנ"ל במחשבה העליונה ולהדביק הכל אל השורש. היינו הא' שהוא אלופו ש"ע. ואף שהאדם הוא בבחי' המדות והו"ק. שהוא אז בעולם הדיבור בחי' הוא"ו. והוא מטהר מעשיו ומדותיו. צריך ג"כ לחבר הכל אל הא' דהוא האחדות. וגם כשהוא דבוק בעולם המעשה. דהוא בחי' של ה' תתאה. צריך לחבר כל העשיות אל השורש דהוא הא'. ולחבר את האהל להיות הכל אחד. ועי"ז בא התיקון. כשהאדם מדבק א"ע במקור הטוב אז נעשה האדם כאבן השואבת המושך אצלו כל דבר. וכמ"כ כשהאדם מדבק א"ע לחיות האמיתי אל שורש הטוב ומייחד בכל עובדי מעשיות. אז הוא מושך לעצמו כל חלקי הטוב אשר המה צפונים ונעלמים בתוך הגלות בין הקליפות וחיצונים. דמאין יש להם להחיצונים להתפשט. ונחלת גוים מאין הוא חיותם וקיומם אין זה כ"א מחמת ומלכותו בכל משלה שגנוז ונעלם בתוכם ניצוץ טוב הק' המחיה אותם. וכשהאדם מדבק הטוב אל המקור והשורש. אז ג"כ כל חלקי הטוב נמשכין לשורשן. ואז ממילא יתפרדו כל פועלי און. ואז אפילו נחלת גוים ניתן לזרע ישראל. לא בתורת מתנה רק ממילא כיון שנלקח מהם החיות. אז יוחזר כל דבר לשורשו. כי כל זמן שלא בא הדבר לידי תיקונו אז שולטים בהטוב ידי זרים וגזול הוא בידם. וזהו תירוצו של ר"י. הא דלא התחילה התורה מהחודש הזה לכם דהוא העיקר היאך שבאו ישראל לכלל תיקון ולמה פתח בבראשית. היינו משום שרצה הש"י להראות לכל מי אשר יסתכל במעב"ר. ישכיל ויבין ויראה היאך צריך כל דבר לתקן על מקומו ולהדביקו בשורש האחדות ולאסוף כל הטוב אל השורש אל האחדות האמיתי. וזש"ה כח מעשיו הגיד לעמו. כשהאדם ממשיך כל הכח והשורש הטוב של כל המעשים והעובדות אל עמו שהוא המקור והשורש של הטוב. אל האחדות האמיתי. דהוא האל"ף פל"א עליון. עי"ז הם פועלים לתת להם נחלת גוים. שנמשך כל חיות הטוב הצפון בנחלת גוים ונאסף אל השורש. ואז ממילא יוחזר הנחלה להכנ"י. והנה בחי' תחתונה מן המדות נק' ב"ת בחי' נוק' ותשות כח. ע"י שהיא למטה ואז יש יכולת לשלוט בה ח"ו ידי זרים כוחות חיצוניות וצריך האדם לשמרה היטב ולחבר זאת הב"ת אל השורש להעלותה לראש ע"י הוא"ו. וזהו ע"י תיקון בראשית בר"א שי"ת דהוא הוא"ו שהוא לשון דביקות והתחברות. וכשהאדם מדבק הב"ת שהיא חכמה תתאה אל הוא"ו. ואז נעשה הצירוף של בראשית ב"ת ראש"י כמבואר בתזוה"ק שצריך האדם לחבר הב"ת. ולהיותה מדובק אל השורש בכל הענינים. הן בחכמה תתאה הן בחכמה עילאה לדבק אל הוא"ו. ולהיות האחד הא' בשלימות. וזהו רומז צורת הא'. שהוא יו"ד מלמעלה. יו"ד מלמטה. וא"ו באמצע:

יראת ה' ראשית דעת. ע"כ פי' לצורך מה עשה שלמה הספר הזה ועתה מתחיל הספר:

יראת ה'. היא המוסר במדות והיא התחלה והישרה אל קנין הדעת כי לא יתכן שירדוף האדם לקנין המושכלות עם היותו ילכד ברשת המדות הפחותות והנה האוילים אשר הם המואסים המוסר ובוזים אותו הם בוזים חכמה ומוסר ולא ירגישו בה כי במאסם המוסר ירחיקו מהם החכמה והוא מבואר כי האויל לא יקח מוסר מוסר לא לקחו: