פירוש על משלי 10:5

אוגר בקיץ. מאכלו כי אז ימצא לו ואולם הבן המביש ר''ל שהוא מאוחר התנועה ועצל הוא נרד' בקציר ולזה יחסר לו לחם כל השנה:

אגר בקיץ וכו'. הנה כמו זר נחשב ישבח את אוגר גרנו בקיץ ויקראו משכיל ומי פתי לא יאגור את תבואתו וגם אומרו נרדם בקציר בן מביש כי הלא את עצמו הוא מצר ולא את הזולת ויותר היה צודק יאמר בן עצל אך הנה ידוע כי ימי התבואות הם ב' ימי הקציר וזמן הקיץ הוא זמן האגירה אל הבית ובזה נבא אל שנותו את טעמו מקיץ לקציר והוא כי הנה הוא יתברך חש על הרש בל יצטרך לגנוב וצונו למען יהי לו מה לאכול בימות החמה נניח לו לקט שכחה ופאה ולהכין לחמו לימות הגשמים צונו באסוף התבואות הביתה בקיץ ליתן לו מעשר עני כי רב הוא וגם בשנת המעשר שני צונו נאספהו אלינו והיה לאכול עמנו ובדבר הזה לא ישלח ידו לרמות ולגנוב. ונבא אל הענין אחרי אומרו ראש עושה וכו' אמר הלא חשת פן הצדיק אם רש הוא יבא לחטוא פן יעשה כף רמיה ואמרתי לך כי לא יעשה מאימת יד חרוצים ועוד טעם שני והוא כי כבר אלהינו יתברך הכין לו מזונו מעשר עני בקיץ ולקט שכחה ופאה בקציר ואם זה אוגר בקיץ מעשר עני עם מה שלקט בקציר בן משכיל רואה את הנולד פן יורש וגנב או יעשה כף רמיה אך אם נרדם בקציר מלקט שכחה או פאה ומביא עצמו לעשות כף רמיה וכיוצא בן מביש יקרא ואינו צדיק שעליו אני מדבר ואין אנו אחראין לגורם רעתו:

אוגר. ענין אסיפה כמו אגרה בקציר (לעיל ו):