פירוש על משלי 11:17

גומל נפשו. גומל טובה לקרוביו איש חסד איש שהוא חסיד:

גומל נפשו. הנה מי שמגדל נפשו החומרית ומחזיק אותה לתת לחומר ההכרחי מן המזון והלבוש הוא איש חסד שלא יגרע מדבר חקו הראוי לו ויחמול על הראוי לחמלה עליו ואמנם מי שהוא עוכר בשרו ומצר לגופו הנה הוא אכזרי כי מי שהוא אכזרי לעצמו כל שכן שהוא אכזרי לזולתו ואולם אמר זה כי קצת האנשים יחשבו עבודה לשם יתב' מה שיענו גופם ענוי וזה הפך רצון הש''י ולזה תמצא שלא העמידה התורה דבר יהיה בו ענוי לנפש הבהמות רק מעט ביום אחד בשנה והיה זה כי כן הכחות הנפשיות החמריות הוכנו לעבודת השכל ולא יוכן להם זה אם לא היו בבריאות ולזה מי שיהיה סבה להחלות הגוף אשר בחלותו ייחלו אלו הכחות הנה הוא יבלבל כוונת השם יתברך:

ואז את שדוד מה תעשה כי תצטרך לבריות אל תסגף עצמך באמור כי רע עליך לקבל מהזולת כי הנה מה שאיש חסד הוא עושה את נפשו הוא גומל ולא את נפשך כי יותר ממה שב"ה עושה עם העני העני עושה עם ב"ה וזה טוב מלסגף עצמך כי עוכר שארו אכזרי: