Chasidut על משלי 11:17

אלה תולדות יצחק בן אברהם אברהם הוליד את יצחק. נודע זהר ח"א קכ"ט. כי האבות והאמהות רומז לנשמה וגוף. וכך הוא, שהאבות הם שורש קדושות הנשמות של ישראל, ואין קורין אבות אלא לג', כי כל אחד המשיך לו ולזרעו אחריו קדושה חדשה, אברהם המשיך קדושת החסד עליון, ויצחק מדת הגבורה, ויעקב מדת האמת כידוע. ובכל אחד מאלו הקדושות מוכרחים אנו לעבוד הש"י שצריך לעשות חסד לנפשו ולכל אדם כדכתיב (משלי יא, יז) גומל נפשו איש חסד, וגם כמו שאמר ר' פלוני איכא קורמי באגמי (עירובין כ"א:) ואין התורה מתקיימת אלא במי שנעשה אכזרי על בניו כעורב עירובין כ"ב. מדה זו היינו גבורה. אלא שלכאורה יפלא איך מקום לאכזריות כזה, אכן אדרבה אכזריות זו נולד מצד החסד שצריך לעשות לנפשו ורוחו ונשמתו לעבוד ה' תמיד זה מוליד אכזריות הזה. וזהו הרמז אברהם הוליד את יצחק וק"ל. וכן צריך להיות דובר אמת בלבבו, וכן בכל שאר המדות, והכל בא ע"י שנעשה אכזרי על בניו כאמור.

גם לפי מאמר חז"ל (ויקרא רבה ל"ד, ג') בפסוק (משלי י"א, י"ז) גומל נפשו איש חסד זה הלל הזקן שבשעה שהיה נפטר מתלמידיו היה מהלך והולך עמם אמרו ליה תלמידיו ר' להיכן אתה הולך אמר להם לגמול חסד עם הדין אכסניא בגו ביתא אמרו לו כל יום אית לך אכסניא אמר לה והדין נפשא עלובתא לאו אכסניא היא בגו גופא וכו' עד כאן. וכאן העיד הכתוב על אברהם שלא רצה לגמול חסד עם עני דגופו כי אם בהקדם לגמול חסדיו לעניי עולם ואז עמהם פתו יאכל ולא בלעדם, ואף שכבר היה כחום היום זמן סעודה האחרונה שאחר כך הוא כזורק אבן לחמת (פסחים י"ב:) לא נמנע מלהמתין עד אשר יתן פתו לעני. כאמור,

וְזֶה שֶׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (תענית יא:): הַיּוֹשֵׁב בְּתַעֲנִית נִקְרָא חָסִיד, שֶׁנֶּאֱמַר: גּוֹמֵל נַפְשׁוֹ אִישׁ חֶסֶד; כִּי הַתַּעֲנִית הוּא גְּמִילוּת חֲסָדִים לְנַפְשׁוֹ, הַיְנוּ לַתּוֹרָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תהילים י״ט:ח׳): תּוֹרַת ה' תְּמִימָה מְשִׁיבַת נָפֶשׁ. גְּלַל כֵּן נִקְרָא אִישׁ חָסִיד, כִּי מְבַטֵּל הַדִּין וְהַחֹשֶׁךְ, וּמַמְשִׁיךְ חֲסָדִים בָּעוֹלָם: