פירוש על משלי 11:22

נזם זהב באף חזיר. שמלכלך אותה באשפות כן תלמיד חכם הסר מן הדרך הטובה:

נזם זהב. הנה האשה היפה שהיא נעדרת השכל היא דומה לנזם זהב שיושם במקום הנבאש בתכלית והוא אף החזיר אשר הוא באשפו' נמצא וכבר הישיר בזה להתרחק מן האשה הזונה אשר היא יפה כי בלא ספק שהיא סרת טעם ולזה תפותה לזה השיקוץ והגנות ונרמז בזה אל היופי וההכנה אשר שם הש''י בחומר האדם ובכחותיו הנפשיות לעבודת השכל ואם יסור מן ההשתדלות במה שהוכן לו מהשלימות הנה יהיה זה היופי וזאת ההכנה מונחת במקום אחר מגונה מאד וזה כי האדם החסר הוא יותר רע מהרעים שבב''ח כי בהכנתו שהוכנה לו להשיג שלימות השכל ישתמש בפעולות המגונות ולזה יפליג להרע יותר מהחיות והב''ח:

והטעם כי הלא גם שעיני בשר יראו אשה יפה והלב יחמוד לא יגמרו אבריו כי הלא זה יתנו אל לבם לבלתי יחטאו כי נזם זהב וכו' והוא כי הלא גם שיצר לב האדם ידיחנו מהביט אל האלהים אשר אסרה ושאחריתה מרה הלא מלבד אלה אשר עיני שכלו פקוחות יראה וירחיק ממנה כי הנה שלשה המה בחינות אשה יפה א' בחינת עצמותה ב' בחינת יפיה וטוב מראיתה אדמדמת או לבנה ג' הנאת טעם ביאתה. והנה השם לבו אל עצמותה הלא יקוץ בה ותמאס בעיניו כי הלא כאשר דמו אותה רבותינו ז"ל כן היא רמת מלאה צואה ופיה מלא דם ומה גם כי יזכור נדת דותה וכיוצא במשל רז"ל המשילה שלמה לחזיר שהוא פי מלא צואה שפיו וקרבו שוים כי פי חזיר כצואה עוברת דמי והיופי הדבק בה לכל מראה עיני כל רואיה ידמה לנזם זהב שבאף חזיר כי הנזם נחמד למראה וקרב אל מקור משחת פי החזיר והבחינה הג' איננה דבקה באשה יפה כי הלא לא יחסר מזולתה באופן שבהסיר בחינת טוב טעמה מאשה יפה על כי גם הוא בכעורה וישארו תרי מגו תלתא מציאות עצמותה ויפיה מי פתי יסור אליה ולא יתן אל לבו לאמר היתכן ידבק איש עצמו ובשרו ושפתים ישק פי חזיר כצואה עוברת או במיץ אפו למען על פי דרכו יגע עצמו ובשרו בנזם זהב אשר באפו והלא אולת תהיה לו ובלמה כי הן לו יצוייר היה לוקח לקח טוב אך הנזם ממקומו לא ימיש ואיך למשש נזם ולהניחו יתלכלך בצואה כן הדבר הזה כי הלא הקרב אל אשה יפה לאהבת יפיה נמצא שלהתחבר בגוון מראיתה הנשאר בה ילכלך עצמו באמת מלא צואה וזהו נזם זהב באף חזיר היא אשה יפה וזה בהסיר מכלל בחינותיה הטעם וזהו וסרת טעם כלומר כאשר ישולל ויוסר טעם הנאת ביאותיה על כי גם הוא בבלתי יפה ויושקף אל ב' הבחינות לבדנה. או יאמר וסרת טעם לומר אם כן אפוא לא יקח איש אשה כי ישקיף וירא הבחינות הנזכרים ותבטל מצוה רבה עד מאד לזה אמר וסרת טעם כלומר לא אמרתי אלא באשה שלא תמצא טעם וטענה אל הדבקך בה רק לתאוה. אך אשר יש בה טעם בהוא לקיים מצותו יתברך שלא תעשה על מציאות המעשה רק על הטעם לשבח אז טוב וישר הדבר: