פירוש על משלי 14:3

בפי אויל חוטר גאוה. מקל של גאוה כגון פרעה שאמר מי ה' אשר אשמע בקולו (שמות ה׳:ב׳):

בפי אויל. הנה בפי אויל מטה גאוה להשחיתו וההפך בדרכי החכמים כי הם באופן מהשפלות ופיוס לאנשים שישמרום מכל רע:

בפי וכו'. לבא אל הענין נבאר פשט הכתוב השני באין אלפים וכו' והוא כי הנה הבקר זה דרכו שנבזה אכלו כי רירו נופל מפיו על אבוסו ונמאס מותר מאכלו כי על כן אסור ליטול בשבת מאכל מלפני השור לתת לפני החמור וההפך מותר דמקמי חמרא לקמי תורא שקלינן כי מה שלפני החמור נקי בלתי נמאס ואמר כי לא יאשם המגדל שור על אבוסו ולא יגעל בו על ריריו הממאיסים אבוסו כי הלא הן אמת שבאין אלפים יהיה האבוס בר ונקי ממיאוס אך מה יעשה כי לעומת זה רוב תבואות בכח שור לחרוש ולדוש לכן יסבול פגם א' על תועלת רב שכנגדו וזה משל ישא על סוגי בני אדם והוא ענין מז"ל אלמלא השוטים לא היה העולם מתקיים כי אשר עיניו בראשו וזכרון מותו בין עיניו לא יבנה בית ולא יטע כרם וההיקש בזה והנה יקרה שהשוטים האלה בעלי אולת עסק הבלי העולם הבונים חרבות למו ומטפלים בחיי שעה ונבוא אל המשך הכתובים אמר כי יש איש הולך בישרו ממנו ואליו פורש מעסקי העולם ומהשקועים בם עוסק בתורה ומצות והנה הוא באמת ירא ה' אך ונלוז דרכיו בוזהו את ההולך בישרו ההוא כמפורש למעלה. ובפי אויל מרגלא פומיה הוא לומר חוטר גאוה כלומר כי ההולך בישרו לו חוטר גאוה שמהביל עניני העה"ז ולא יערב דעתו עם האוילים שכל עסקם בעניני העה"ז אמנם וחכמים לא יקשו לדבר לו סרה על שנגע בכבוד כי הלא ושפתי חכמים מה שתשמורם מלענות בהם סרה: