Musar על משלי 14:3

ד"מ מי שפניו מכוערות ביותר, ומרגיל עצמו לראות באספקלריא יום יום, עד שתגל נפשו לחזות ביפיו, או מי שקולו עב כגעית החמור והוא רגיל להשמיע לרבים, שסובר לההנותם בנועם קולו ובאריבת זמירותיו, עד שמעצים עיניו אפי' כנגד המשחקים עליו בפניו, ויש מתענג להרהיב פה ולשון במקהלות, כדי להשמיע דברי שטותו, ולהכאיבם בגסות רוחו כמש"ה (משלי יד ג) בפי אויל חטר גאוה וגו'. וזהו ענין משחז"ל כל גיא שוטה, שאפילו מי שהרגשת גסות הרוח שלו חדודה כ"כ, עד שמתלהב בחרי אף כנגד מי שפוגע בכבוד עבדו, משתטה ויוצא מדעתו, למכור עצמו לכל הבזיונות והשפלות הללו ע"י גאותו: