פירוש על משלי 18:1

לתאוה יבקש נפרד. מי שהוא נפרד מהקב"ה שלא לשמור מצותיו לתאות לבו ויצרו הרע הוא רודף וסוף בכל תושיה יתגלע בין חכמים תגלה חרפתו, ורבותינו דרשוהו בלוט שנפרד מאברהם על תאות לבו שנאמר (בראשית י״ג:י״א) ויבחר לו לוט את כל ככר הירדן כל המקרא הזה ע"ש ניאוף נאמר וסופו נתגלה קלונו בבתי כנסיות ובבתי מדרשות לא יבא עמוני ומואבי (דברים כ״ג:ד׳):

לתאוה יבקש. מי שיבקש לגבול החקירה בדבר הנפרד והפשוט אשר אליו תעלה תאותו הנה הוא יתערב בהשגת כל נימוס מושכל אשר בדבר דבר כי זה דרך החקירה השלימה ר''ל להעלות הדבר אל יסודותיו והסבות הפשוטות אשר מהם היה או ירצה בזה מי שיבקשה בעבור תאותו הגופיות הנה אם יחקור במושכלות יתבלבל בכל מושכל ומושכל ואפי' באשר היה מהם קל ההבנה ויתערב לו הענין בזולתו מפני מיעוט חקירתו בדברים המושכלים ורב שקדו על התאוות הגופיות:

הנה תושיה היא התורה כנודע ונפרד יקרא הבלתי לומד תורה למה ששורש ישראל דבק בה בטבעו בעצם והנה יקרה פתאום יתאוה הנפרד מן התורה ויאמר מי יתן ואתגלע בכל התורה כלה מראש ועד סוף ובבואו אל הפועל ומה גם כי יעמיסו עליו עול עיון להבין דבר מתוך דבר יגעל בכל כי לא היה חפצו לטרוח רק לגלות לעם כי לבו חפץ בתורה בלבד אך לא יחפוץ רק אלו תבא אליו דרך נס וזהו לתאוה כו' בהשקפה אל בחינת התאוה הנה יבקש הנפרד בכל התושיה היא התורה יתגלע: