פירוש על משלי 19:18

יסר בנך כי יש תקוה ואל המיתו אל תשא נפשך. אל תכהו מכת מות:

יסר בנך. בקטנותו כי בזה יש תקוה להגיעו אל השלימות ואף על פי שיצעק ויהמה בהכותך אותו לא תשא נפשך אל המייתו וצעקתו להתפעל ולחמול עליו מפני זה ולהמנע מליסרו כי טוב לו שיקבל המוסר עם ההמי' והצעק' משיעמו' שמח עם העדר קבול המוסר:

יסר וכו'. אחרי הודיע אותנו דרך ה' ליסרה את בנו ויחסיר לחמו על אשר חטא על הנפש לא ימיש מלצוות עליו יטריפוהו לחם חוקו די מחסורו ולא עוד כי אם כמלוה ה' יחשב חונן דל בא שלמה בחכמתו ללמדנו שממנו יתברך נראה וכן נעשה כל אב את בן ירצה להוכיח במישור בל יאמר איש כי יהיה לו בן סורר איננו שומע בקולו מה בצע כי איסרנו וכ"ש דפקר אך אבחר דרכי באחת משתים או לא אגע בו יד כי אבדה תקותו או אכנו מכת מות למען המיתו וימות זכאי ולא ימות חייב כמעשהו יתברך בבן סורר ומורה על כן אמר מאשר הוריתיך דרך ה' המיסר את בנו אשר חטא לו ויחסיר לחמו וימין מקרבת להחזיק טובה את המשביע לאשר הרעיב כי לא יחפוץ המיתו עשה כן גם אתה עשה זאת אפוא המצוע אל תרף ידך ממנו רק יסר בנך כי הלא יש תקוה ולא יסורין ממיתים כי אל המיתו אל תשא נפשך מנגד כי תחטא על הנפש ותחייב את ראשך רק כדרך ה' שמרעיב את העני ומצוה להשביעו פן ימות כי לא יחפוץ במות כו':