פירוש על משלי 2:11

מזמה תשמור עליך. התורה תשמור עליך:

מזמה. הנה החכמה תשמור עליך המחשבה באופן שלא תביאך המחשבה אל שבוש בעניני החכמה ובענינים האלהיים והפילוסופי' המדינית ותשמור לך התבונה שלא תשעה בה לא מצד המחשבה כמו שזכר ולא מצד דברים אחרים כמו שזכר אחר זה או ירצה באמרו תבונה תנצרכה והתבונה שתגיע לך באופן הקודם אחרי השגתך החכמה תשמור אותך מהשבוש באלו הענינים הגדולים כמו דבר ההשגחה האלהית ומה שידמה לזה ממה שאפשר לטעות בו בזאת המלאכה אשר יהיה הטעות בה סבה להרחיק האדם משלימותו האחרון:

יאמר נמשך גם אל הכתובים שאחריו בשום שכל והבין אל שנותו את טעמו משמירה לנצירה וממזמה לתבונה והוא כי הנה אחרי קנות המחזיק בתורה קנין גמור על ידה במצות מעשיות ונעל וגדר בפני אשר לא תעשינה הנה עדיין לא יקרא שלם עד ישתלם במדות הגונות ויברח מהפכן כי עם שגם בהם לא יחטא לה' רק שמחזיק בדרך עקש שומר נפשו ירחק מהן ואף גם בדברים שאדם דש בעקביו מדברים משוללי עון אשר חטא כענין בני אדם המתנהגים בהתנכליות ותהפוכות לבא עד תכונות כוונת עסקם במהתלות עם שהן אמת אין לגבר תואנות וטענות לכל אשר יעשה ויצליח כהגדת האמת ובו ימצא חן בעיני אלהים ואדם אף לפני אשר ימר לו על היות הדבר נוגע אליו יהיה האמת לחן בעיניו וינוצח בה כנודע למוצאי דעת ויעיד לנו עד נאמן רב ע"ה שעל היות חייא בריה מהפך האמת בין אביו לאמו ובשאול אביו תבשיל של פול יאמר לה של עדשים על שמדתה לשנות דעתו ותעשה פול כאשר אהב אביו ואמר לו לא תעביד הכי משום למדו לשונם דבר שקר והוא כי גם שמותר לשנות מפני השלום הוא לפרקים אך לא יום יום כענין חייא בר רב כי לא היתה המלאכה ליום או ליומים ובהתלמדו יבא אל סיפיה דקרא העוה נלאו והן כל אלה דברי שלמה בחכמתו כי אחרי שתבא חכמה בלבך כו' שהוא אחר החשק הנאות כמדובר הנה תכינך בהישרות הראויות ותרחיקך מהפכן וזה לפי העסק אשר תעסוק ותאחז בה וזהו מזמה וכו' לומר אם לא תחזיק בה אחרי בוא חכמה בלבך רק כמזמה להרהר בה תמיד בל תשכחנה תשמור עליך ואם גם בתבונה ישתקע לבך ושכלך לא בלבד גדר שמירה כי אם נצירה הגדולה ממנה בעצם תנצרכה: