פירוש על משלי 20:21

נחלה מבוהלת בראשונה. שנבהל למהר וליטול תחלה כגון בני גד ובני ראובן שמהרו לטול חלקם בעבר הירדן ודברו בבהלה שנאמר גדרות צאן נבנ' למקנינו פה וערים לטפנו (במדבר לב) עשו את העיקר טפל שהקדימו צאנם לטפם:

נחלה מבהלת. הנה הצלחת הנחלה היא נבהלת בראשונה כי היא באה לאדם תכף ובזולת עמל ולזה תמצא כי אחריתה לא תבורך כי מפני שלא עמל בה היורש לא תיקר בעיניו ולא ישתדל מאד לשמרה ובזה האופן ישחית נחלתו בקלות וזה דבר מפורסם מאד מענין הירושה והנחלה והנה העיר בזה כי הקנינים מהחכמה אשר יעמול האדם יותר בהשגתם הם יותר יקרים מהמושכלות אשר יגיעו בקלות וההצלחה המגעת מהם היא יותר עצומה ואשר ירצו להשיג ההשגות בזולת עמל וחקירה ושקידה הנה אחריתה לא תבורך כי זה יהיה סבה אל שישתבשו בהשגותיהם ולא יקנו מהם הצלחה כי אם הפכה:

וגם נחלה מבוהלת שיבהלו הרואים שאביו קלל אמו קלל ויראו שינחל אותם הנה לא יהיה רק בראשונה אך ואחריתה לא תבורך כי גם פה תהיה לרעתו: או יאמר נחלה כו' כי אין טוב לגבר כעושר הבא אליו קו לקו בהדרגה כי הנחלה מבוהלת בראשונה שראשיתה בפתאומיות וזהו מבוהלת כד"א ויבהל את תמרוקיה אין בה סימן ברכה כי אחריתה לא תבורך: