פירוש על משלי 23:22

שמע לאביך זה ילדך. המישירך שתלמד החכמה ואע''פ שאמך מזקנת והיא הנפש המרגשת אשר ממנה תלקחנה המוחשות שמהם יגיע קנין המושכלוח אל תבוז מפני זה החכמה ותחשוב כי היא נפסדת בהפסד המביא אליה והמישי' לה כמו שחשבו הרבה מהפילוסופי' כי השכל הנקנה נפסד לזאח הסב' וכבר בארנו בטול זה הדעת בראשון מספר מלחמות ה' ושם התבאר במה שאין ספק בו כי השכל הנקנה נצחי לא יפס':

הנה כתבנו למעלה על פסוק שמע בני מוסר אביך כו' כי תורה שבכתב תתייחס לאב ותורה שבעל פה היא קבלת פה אל פה לאם. וחכמי הדורות הם דדיה שירוונו בכל עת והנה הרב עצמו המלמדנו תורה והדרכה גם הוא לאב יתייחס לנו כי גם שהאב הנפשיי באמת הוא אבינו שבשמים הרב המלמדנו הוא כמוליד אותנו להיותנו בנים לו לעולם הבא כאב החומרי המולידנו להיות בנים לעולם הזה עם שזה וזה לה' הוא כי הוא אדון הכל ישתבח שמו לעד והוא מז"ל כל המלמד את בן חברו תורה כאלו ילדו שנאמר אלה תולדות אהרן ומשה ומזכיר בני אהרן בלבד והוא כי בן הרב בקדושת נשמתו והקבלה שקבל שמלמד את התלמיד נעשים כאב ואם ומקנים בו קדושה ונעשה בריה חדשה וכבן נולד לעה"ב והנה הוא ית' אבינו שבשמים ע"י רוח קדשו הזהירנו לאמר בני אם חכם לבך ישמח לבי כו' ותעלוזנה כו' אל יקנא כו' ואחרי כן בא שלמה ויאמר לכל איש ישראל השומע אליו שמע אתה בני וחכם כלומר שמע נא דבר ה' האומר לך אם חכם לבך ישמח כו' ועל כן וחכם לשמח אביך שבשמים ויסדר לנו דרך הלמוד ואם תאמר נא ישראל הלא כמו זר יחשב ישוה שלמה עצמו לקונו חלילה כי הוא יתברך אמר אלי בני אתה באמרו בני אם חכם לבך כו' ויבא הוא אחרי המלך הקדוש לאמר לאיש ישראל גם הוא בני באמרו שמע אתה בני וחכם על כן בא האלהים ברוח קדשו ויאמר לנו שמע לאביך שבשמים הוא סתם האב האמתי. ודע לך כי זה הדובר בך האומר לך שמע אתה בני וחכם זה ילדך והוא כנודע כי המלמד את בן חבירו תורה כאלו ילדו בל יעלה על רוחך לומר למה אתייחס לבן שלמה על אשר למדני חכמה ומוסר והלא הכל מסיני מאתו יתברך ובלמדי תורה שבכתב ושבע"פ הן הם אבי ואמי ולא הרב שלי כי גם שממלמדי השכלתי הלא עדותיך שיחה לי ועדיין היה לך מקום לומר גם שאודה שכן הוא הלא יהיה כן בהיות הקבלה קרובה כלמד ממשה או יהושע וזקנים וכיוצא שלא האריך ההשתלשלות ולא נתמעט איכות הרתה אצלנו מאיכות נתינתה ואז יהיה ספק במלמדה שעל ידה יקנה בי הויה חדשה וקדושה שיתייחס למוליד אותי בריה רוחנית אך אחרי השתלשלות הרב בדורות רבים ונתמעטה איכותה מאשר היתה בקודמים מה קדושה יקנה בי שיערוך למוליד אותי בריה רוחנית על כן הוסיף רוח הקדש ואומר ואל תבוז כי זקנה אמך הוא מציאות הקבלה לומר כי זקנה כבר ונתמעט וקלש איכותה בגודל ההשתלשלות מאז ועד עתה כי לא כן הוא כי עדיין כח קדושתה קיימת לעד להקנות קדושה ורוחניות בלומד מחמת המלמד ולהתייחס המלמד למוליד בריה חדשה ורוחניות על ידה:

כי זקנה - אע"פ שזקנה אמך אל תבוז לה.