Responsa על משלי 23:22

והשיבו אל תבוז כי זקנה אמך ומנהג אבותיך תקח בידך כי תחילת תקנות אלה הברכות היתה להשלים מאה ברכות בכל יום, ואין לחוש עליהם לברכם קודם לעשייתן, כמו שאין אנו חוששין על ברכת לישב בסוכה שסידרה על הכוס, כמו כן אע"פ שלא שמע קול תרנגול, או שישן במלבושים מברך עליהם, והעד מברכת שמונה עשרה שאע"פ שאין לו חולה בתוך ביתו מברך רופא חולי וכו', ואע"פ שהוא עשיר ואין צריך לפרנסה מברך ברכת השנים:

והשיבו אל תבוז כי זקנה אמך כי המנהגים הטובים החכמים והחסידים תקנום, ויש טעם לדבריהם אע"פ שאינם נודעים, ובזה נתנו טעם, בערבית אומר על שהגיע זמן מקרא מגילה, ובשחרית אומר זמן שהגיע זמן שמחת המשתה ומשלוח מנות שהרי אמרו סעודת פורים שאכלה בלילה לא יצא ידי חובתו, וא"ת יברכהו בשעת המשתה, שמא יפשע מפני טרדת היום וישכח מלאומרו, ולכך תקנוהו בשחרית בעת מקרא מגילה:

והשיבו הלכה רווחת שאין נעשה יין עד שירד ויתחיל למשוך בגת, אבל דריסת הענבים בתוך הכלים הם אינם אלא כמו שדוחק חטים בשק כדי שיחזיק השק הרבה מן החטים כך כשדורס הענבים אינו אלא כדי שיחזיק הכלי הרבה מהענבים ואין בזה שום נידנוד עבירה, והעושה בתחילה דבר שאין צריך נקרא הדיוט אך אתה אל תבוז כי זקנה אמך, וכל המחמיר בזה מתברך והמקיל מקילין לו ימיו ושנותיו, כ"ז השיבו: