פירוש על משלי 25:13

כצנת שלג. כקור ימי שלג שאדם מתאוה לו בימי קציר ולא שלג ממש שהשלג לא טוב הוא בשעת קציר:

כצנת שלג. הנה כצנת שלג ביום קציר שהיא ערבה מאד ושומרת החום הטבעי שלא יתפזר מפני חום האויר בעת ההי' וישיבהו לפנימי הגוף כן ציר נאמן לשולחיו וישיב לאדניו נפשו וחייו במה שהשלים תשוקתו באופן שלם בענין השליחות אשר שלחו:

יאמר כי הציר נאמן מהנה לשולחיו לקנות גופו וגפשו והוא באשר נשית לב אל אומרו צנת שלג ולא אמר כשלג והוא כי היגע ביום קציר והוא עיף משרב ושמש המכה בו בשדה משולל מחסה ומסתור אם יביאו לו שלג והוא ממחה ושותה עד יכבה אור אש יום קציר והוא עיף ויגע ובהכנעת קומתו לקצור נוסף על החום הרב יזיק לו כנודע מטבעו ויקרב מיתתו בשלשול דם וכיוצא אמנם אם יתן כלי מלא מים על השלג שיקבל הכלי צנתו וישתה מימיו אז טוב לו כי יערב לו ולא יזיקנו נמצא כי טוב לגבר מה שקבל הכלי מהשלג משתותו השלג עצמו כן הוא ציר אשר הוא נאמן לשולחיו והנמשל שכבא על איש רתיחת הכאת חמת מלך ושרים שבערה בם עליו וכיוצא באלה וצריך הלוך ילך מלאך מליץ לקרר רתיחת הרוגז מעליו אם הציר בלתי נאמן יקרה למשלחו כשותה שלג ביום קציר שאדרבה יקרב מיתתו כן אפשר יבא להפשיר ולקרר הרוגז ואדרבה יזיק ממקום אחר כי ידבר בהתנצלות מר ממות ומה גם כאשר יקרה לפעמים שהמשלח בצערו נתפס בלשונו וישים בפי השליח מה שלא יועיל ואדרבה יזיק והציר הנאמן ינקה כל תיבה בלתי מועילה לשולחיו כצנת השלג המנוקה מהיזק הנמשך מהשלג עצמו וזהו כצנת שלג כו' כי כמי שנוטל צנת השלג ומניח עצמותו פן יזיקנו ביום קציר כן ראוי יהיה מי שהוא ציר נאמן לשולחיו שמדברי משלחו יברור מה שיצנן הריתחא מתוך שלג מאמריו וזה אמר נאמן לשולחיו כלומר שאין נאמנותו לדברי שולחיו לבלתי שנות רק נאמן לשולחיו עצמם נאמן אהבתם נוטל הראוי ומשנה בצד מה ומיפה לתועלתם הנה שהועיל לגוף אדוניו המשלח בל ישלטו בו מלך ושרים כנודע כי אין הצר שולט בנזק הנפש רק בהיזק הגוף כמפורש אצלנו בספר חבצלת השרון על ויהבו גשמהון כו' וגם יועיל לנפשו כי אחר כך ילמדהו דעת ומוסר השכל באמור לו כי על ידי שנותו את טעמו הצילו כי אז ידרך אדוניו בהדרכה ישרה ויכיר בנסו ויודה את ה' אשר שת מענה לשון לשלוחו להחיותו כי מת היה על פי שליחות עצמו לולא שנותו שלוחו את טעמו נמצא מתקן גם נפשו ומשיבה על ידו. או ונפש אדוניו ישיב אפילו בהיות שכלתה הרעה וכאלו כבר נפשו חוץ ממנו יוכל להשיבה: