פירוש על משלי 27:2

יהללך זר ולא פיך. וזה כמה שעשית אין ראוי שתהלל עצמך כי זאת תכונה פחותה טוב שיהללך זר ולא פיך נכרי ואל שפתיך:

ואם הוא על העבר או הווה אמור לו טוב לך יהללך זר ולא פיך שאינו כבודך תתהלל אתה אי נכרי הרחוק מהזר ואל שפתיך ובדחיה זו לא ישנאהו המשקר גם שהאומר זה אליו חושדו למשקר ואומר מה ילד יום ולא אמר יהיה היום אפשר כי כאשר היום שנעשה בו מצוה או מצות קונה קדושה ואיכות כמ"ש בספר הזוהר על ויקרבו ימי ישראל למות ומקדושת היום נמשך ונולד לו שפע טובה כן ביום הנעשה עבירות נקנה בו טומאה ויולד היום רעה וזהו מה ילד יום מאשר מתעבר מטומאת העבירה. או יאמר יהללך זר כלומר אם תראה יהללך זר גם שלא יהללך הקרוב אליך כי אם זר אשר לא יחשד עושה כן למען קורבתך אל תאמר אחר שיש עד זר אצלי שמעיד עלי גם אני לא אחשוך פי מלהלל עצמי כי לא יחשדוני כי הלא גם זר מהללני אמר גם שיהללך זר עם כל זה ולא פיך תענה גם היא ואפילו יהיה נכרי המהללך המתנכר לך תמיד יותר מהזר ועתה מהללך גם הוא לא יענו אחריו גם שפתיך באמרך כי אחר שאפילו הנכרי מהללני עתה יענו שפתי גם הם ולא אחסיר מכבודי כי אם נכרי ואל שפתיך:

יהללך זר - אחר המעשה.