פירוש על משלי 29:22

איש אף יגרה מדון. כמשמעו מדון מדת הדין:

איש אף. יסבב לגרות מדון כנגדו ברוב כעס מרוע דבריו ופעולותיו מצד כעסו וזה יהיה סבה להפילו ברעות גדולות וכמו שהכעס הוא סבה להשחית גופו כן הוא סבה להשחי' נפשו כי מרוב כעסו לא תוכל התורה למנעו לעשות מה שיגיעהו אליו כעסו ויביאהו זה לעשות פשעים גדולים:

הנה כתוב אצלנו כי אף קשה מחמה כי על כן בעון העגל זכות משה סילקה החמה והוא יתברך ברוב חסדיו סילק האף וכמו זר יחשב ייחסו הרב פשע א' החמה וגירוי מדון אל האף אמנם זה דרכן של בני אדם כי יהיה להם דבר דין ודברים כי מי שהוא איש אף קשה מחבירו ונוח לכעוס ממנו לא יאמר אל נא תהי מריבה ביני ובינך ואם יש בינינו דין ודברים יחדו למשפט נקרבה בדברי שלום ואמת והזכאי בדינו יזכה והחייב יקבל עליו דמביא דינא שקלי גלימא זמר ואזיל בארחא אך יגרה מדון כי יתחיל לדבר קשות ובשוט לשון יכה על לחייו באמור לו מי זה נבזה להבל דמה האם דמית היות אהיה כמוך ואיש אני ומי כמוני ואתה חדל אישים ומורם מאלה כיוצא בהם ואז השני גם שאינו בעל אף כראשון כי על כן לא הקדים כאחיו כי אם בעל חמה לבד שהוא רפה מהאף עם כל זה אחר שהאחד החל לגדפו יבזה בעיניו לענות אותו דברים רעים כגדר הראשון כי לא תהיה תפארתו אם לא בהוסיף כל חטאת האחד פשע ויקשה לדבר ולומר על אחד שנדבר בו כמה וכמה רעה כפולה וזהו איש אף יגרה מדון ואחר כך ובעל חמה ישנה לו רב פשע בעצם כי השפל ישפילנו עד ארץ בחירופים וגידופים עד איץ קץ: