Musar על משלי 29:22

וּכְבָר הִזְהִיר הֶחָכָם מִן הַכַּעַס בְּאָמְרוֹ (קֹהֶלֶת ז, ט) אַל תְּבַהֵל בְּרוּחֲךָ לִכְעוֹס. וְעוֹד אָמַר (שָׁם) כִּי כַּעַס בְּחֵיק כְּסִילִים יָנוּחַ. וְרָאוּי מִי שֶׁהוּא כַּעֲסָן שֶׁיִּקָּרֵא כְּסִיל וְדָבָר שֶׁאִי אֶפְשָׁר הוּא שֶׁיִּנָּצֵל הַכַּעֲסָן מִן הַחֵטְא הַגָּדוֹל וּכְמוֹ שֶׁאָמַר הֶחָכָם (מִשְׁלֵי כ"ט כ"ב) וּבַעַל חֵמָה רַב פֶּשַׁע. וְאַתָּה רוֹאֶה רֹב בְּנֵי אָדָם כְּשֶׁהוּא כּוֹעֵס וּמִתְחַזֵּק כַּעֲסוֹ אֵינוֹ מֵשִׂים עַל לֵב מַה שֶּׁהוּא עוֹשֶׂה בְּרֹב כַּעֲסוֹ כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (שָׁם כ"ט י"א) כָּל רוּחוֹ יוֹצִיא כְּסִיל. וּבְהֵפֶךְ זֶה נֶאֱמַר בְּחָכָם (שָׁם) וְחָכָם בְּאָחוֹר יְשַׁבְּחֶנָּה. וּמִמַּה שֶׁהִזְהִירוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל בְּהַרְבּוֹת בַּמִּדָּה הַזֹּאת אָמְרוּ (שַׁבָּת ק"ה ע"ב) כָּל הַמְקָרֵעַ בִּגְדוֹ בַּחֲמָתוֹ כְּאִלּוּ עוֹבֵד ע"ז. וּלְפִי הַמַּאֲמָר הַזֶּה אֵין רָאוּי לָאָדָם הֶחָשׁוּב שֶׁיִּהְיֶה גְּדַל חֵמָה כְּטֶבַע הַחַיּוֹת וְהַצְּבוֹעִים וְלֹא שֶׁיִּהְיֶה בְּלִי כַּעַס כִּי זֶה מִמִּדּוֹת הַפְּחוּתִים וְדֶרֶךְ הַזְּרִיזוּת שֶׁיִּתְנַהֵג בְּמִדָּה הַבֵּינוֹנִית. וּמִמַּה שֶׁאַתָּה צָרִיךְ לְדַעְתּוֹ כִּי גְּמַר שֵׂכֶל הָאָדָם מָשְׁלוֹ בְּכַעֲסוֹ, וּכְמוֹ שֶׁאָמַר הֶחָכָם (מִשְׁלֵי י"ט י"א) שֵׂכֶל אָדָם הֶאֱרִיךְ אַפּוֹ. וּמִמַּה שֶּׁאָמַר בַּטֵלְמִיּוּס בַּכַּעַס: כְּשֶׁתִּכְעוֹס מְחוֹל כִּי אֵין עָזְבְךָ הַנְּקָמָה חֲלוּשָׁה.

העיקר הה' הדאגה. כי ידאג ויפחד מעונש עונותיו. כי יש עונות שהתשובה תולה כפרתן ויסורין ממרקין. כמ"ש (תהלים ל"ח) כי עוני אגיד אדאג מחטאתי. וענין היגון על שעבר. וענין הדאגה על העתיד. ועוד שנית ידאג. אולי הוא מקצר בחובת התשובה בצער ובמרירות ובצום ובבכי. וגם כי הרבה צער והרבה בכה יזחל ויירא אולי לעומת זה הרבה אשמה. ולא השלים חוקו את כל ענותו ואשר יבכה בצום נפשו. ומי שהתבונן בגודל עבודת הבורא על יצוריו וכי אין קץ לרעת הממרה את פיו. כל אשר יוסיף בעבודה ובדרכי התשובה. הלא מצער היא. והנה למעט בעיניו. ואמר שלמה המלך עליו השלום (משלי י"ד) חכם ירא וסר מרע ובאורו. החכם אף על פי שהוא סר מרע בכל מאמצי כחו. יירא ויזחל. אולי לא כלה חקו. ולא נזהר כדת מה לעשות. וכמוהו (שם כ"ח) מעקש דרכים והוא עשיר. אף על פי שהוא עשיר. וכן אמרו רבותינו זכרונם לברכה בילמדנו אל תפרש חכם ירא וסר מרע אלא חכם סר מרע וירא. וסוף הפסוק מוכיח עליו (שם) וכסיל מתעבר ובוטח. אמר על מידות הכסיל שהוא בהיפך ממידת החכם כי הכסיל מתעבר ועם כל זאת בוטח שלא יקרהו עון ונזק. ובעל הכעס עלול לפשעים ומופקר לנזקים. שנאמר (משלי כ"ט) ובעל חמה רב פשע. ונאמר (שם כ"ה) עיר פרוצה אין חומה איש אשר אין מעצר לרוחו:

לא תשחית את עצה לנדוח עליה גרזן (דברים כ׳:י״ט). כי הוזהרנו בזה שלא לכרות כל עץ מאכל גם לבנות לו מצור, כל זמן שימצא מאילני סרק די ספוקו. וכן הוזהרנו בזה שלא לפזר ממון לריק אפילו שוה פרוטה. ואמרו רבותינו המקרע על מתו יותר מדי לוקה. וכל שכן המשבר כלים בחמתו. כי שתים רעות עשה. השחית ממון. והשליט את כעסו להעבירו על דברי תורה. כי מעתה יש עמו מלחמה מיצר הכעס להעבירו על דתו. כענין שכתוב (משלי כ״ט:כ״ב) ובעל חמה רב פשע. וכבר הקדמנו לך מה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה אם ראית אדם שהוא משבר כלי בחמתו יהיה בעיניך כאלו עובד כוכבים שכך דרכו של יצר הרע היום אומר לו עשה כך, ולמחר אומר לו עבוד אלהים אחרים. ואמרו רבותינו זכרונם לברכה לא ישפוך אדם מי בורו ואחרים צריכין לו. אף כי הוזהרנו שלא להשחית הגוף במסירתו לסכנות. או בסיגוף הגוף לבלעו חנם בתעניות מתוך צערו וכעסו. ולא להתאבל על מתו [יותר מדאי]. אבל המתאונן והמתאבל על עוונותיו עליו נאמר (ישעיהו נ״ז:י״ח) דרכיו ראיתי וארפאהו ואנחהו ואשלם נחומים לו ולאבליו. ונאמר (בראשית ט׳:ה׳) ואך את דמכם לנפשותיכם אדרוש ואמרו רבותינו זכרונם לברכה מיד נפשותיכם אדרוש את דמכם: