מדרש על משלי 29:22

ח אָמַר (רבא) [רַבָּה] בַּר רַב הוּנָא: כָּל אָדָם הַכּוֹעֵס, אֲפִלּוּ שְׁכִינָה אֵינָהּ חֲשׁוּבָה כְּנֶגְדּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: (תהילים י׳:ד׳) "רָשָׁע כְּגֹבַהּ אַפּוֹ, בַּל יִדְרֹשׁ, אֵין אֱלֹהִים כָּל מְזִמּוֹתָיו". רַב יִרְמְיָה מִדִּפְתִּי אָמַר: (אף) מְשַׁכֵּחַ תַּלְמוּדוֹ, וּמוֹסִיף טִפְּשׁוּת, שֶׁנֶּאֱמַר: (קהלת ז׳:ט׳) "כִּי כַעַס בְּחֵיק כְּסִילִים יָנוּחַ", וּכְתִיב: (משלי י״ג:ט״ז) "וּכְסִיל יִפְרֹשׂ אִוֶּלֶת". רַב נַחְמָן [בַּר יִצְחָק] אָמַר: בְּיָדוּעַ שֶׁעֲוֹנוֹתָיו מְרֻבִּין מִזְּכֻיּוֹתָיו, שֶׁנֶּאֱמַר: (משלי כ״ט:כ״ב) ("איש אף יגרה מדון") "וּבַעַל חֵמָה רַב פָּשַׁע".