פירוש על משלי 30:1

אגור בן יקה. דברי שלמה שאגר את הבינה והקיאה כך פירשוהו חכמי':

דברי אגור בן יקא וגו'. עד דברי למואל דברי אגור ידמה ששלמה קרא עצמו אגור מצד הדברי' שכלל אותם בזה הספר כמו שקרא עצמו קהלת מצד הדברים הנכללי' בספר קהלת והנה אגור הוא מענין הקבוץ והאסיפ' וקרא עצמו בן יקא ר''ל בן אשר יקיא והרצון שהוא אגור בתוכו ומקובץ מהמחשבות המקבילות בדרושים הגדולי' ורוצה להקיא המעמס והמשא מן המחשבות הבלתי צודקות כדי שישארו לו הצודקות וספר שכבר אמר זה המאמר לחכם אחד ששמו איתיאל ואמרו גם כן לו לחבירו שהיה שמו אוכל:

הנה מקראות אלו אין אומרים אלא דורשנו שאם הוא שם חכם שהיה בימי שלמה ושמו אגור ושם אביו יקה ושהיה משא שהיא נבואה היל"ל דברי משא אגור בן יקה וגם מה ענין אומרו בן בחיר"ק הבי"ת ולא בסגו"ל שאף ביהושע בן פירשו הרמב"ן מלשון בינה ועוד באמרו נאם הגבר וכו' שאם הוא שנאם הגבר הנזכר אל שני חכמים ששאלו חכמה ממנו שהם איתיאל ואכל היה כי בער אנכי כו' כלומר ולא ידע מה להשיב הלא כמו זר נחשב א' כי מה ששאלו חסר מן הספר ואם מה ששאלו היה מה דבר לו ה' במשא אשר נבא מה תשובתו לומר כי בער כו' איזו חכמה היה צריך להגיד מה שהוגד לו ולא יתכן שנבא ולא ידע מה נבא ושיספר לנו הכתוב חסרון זה ועוד אומרו לאיתיאל פעם שנית מיותר וכן באומרו כי בער מלת כי מיותרת ועוד שאם דרך ענוה השיב תחלה כי בער אנכי מאיש ואחרי כן החזיר להם תשובה על פי ה' למה יגיד ענותנותו באומרו שלא ידע מה להשיב ולא תשובתו על דבריהם אחרי השפיל עצמו כי לא יתכן שיספר שאמר שלא ידע ולא השיב דבר ואם מה שהשיב הוא מי עלה שמים וירד כו' זו שאלה היא ולא תשובה ואם אומרו מי עלה היא השאלה היכן היא התשובה ועוד שהי"ל להקדים אומר מי עלה כו' לאומר כי בער כו' ועוד היכן היא נבואתו שאמר עליה המשא שאם נאמר שהיא מי עלה כו' חידה היא ולא משא ועוד כי אחרי אומרו מי עלה כו' מי אסף כו' היה לו להודיענו מי הוא ולא להניח הדבר בתיקו ועוד מה סמיכות הוא לזה כל אמרת וכו' ועוד שהיל"ל אמרות אלוה כי מלת כל תורה על ריבוי וסוף הכתוב גם הוא בלתי מקושר אל ראשו וגם ענין אל תוסף כו' נעדר הבנה ובלתי מקושר ועוד באמרו פן יוכיח בך הראוי יאמר פן יוכיחך: והנה אמרו רז"ל בתנחומא וז"ל דברי אגור בן יקה המשא א"ר חייא בר אבא למה נקרא שמו אגור שאגר את התורה בן יקה שהקיאה לאיתיאל שכתוב בתורה ללא ירבה לו נשים ולא יסור לבבו ואוכל אמר שלמה אני ארבה ולא אסור ע"כ. ולדבריהם ראוי לשים לב מה ענין שלמה להודיענו זה שהקיא את התורה אשר אגר ועוד שהתורה אינה בכתוב ועוד שלא הקיא כל התורה שיאמר והקיאה ועוד שמלת המשא מה ידרוש בה כי לפי זה תראה מיותרת ועוד באומרו לאיתיאל שכתוב וכו' איך במלת איתיאל נרמז זה וכן איך באומרו לאיתיאל ואוכל נרמז אני ארבה ולא אסור ואפשר לפי דעתם שרצה שלמה ללמד דעת את העם יזהרו בל יקרם כמוהו שאגר את התורה כל פרטיה ודקדוקיה ואחר כך הקיאה על ידי הבדילו בינו ובין שאר העם לומר אחר שטעם המצוה פן יסור לבבו אני בחכמתי ארבה ולא אסור שלא יוכלו לי ועל ידי כן הוא כאלו הקיאה כלה שסיבב שנשיו הטו את לבבו שעבדו ע"ז ולא מיחה והעלה עליו הכתוב כאלו הודה בה והוא כמקיא כל התורה כלה לכן לא יסור איש מדברי התורה לחלק לעצמו וזהו דברי אגור בן כלומר שאגר הבינה היא התורה וזהו אגור בן ואחר כך יקה המשא הוא התורה שהקיאה כמקיא ופורק משא מעליו לאיתיאל שכתוב בתורה לא ירבה כו' היה אפשר לומר שדעת ר' חייא לדרוש אותיות התיבה כי אומר דורשני כי אין אדם ששמו כך והוא כי למ"ד ואל"ף שבראש התיבה הם מלת לא והיו"ד שאחריהן ראש תיבת ירבה והתי"ו בגימ' עולה כמנין נשים שעולה תי"ו והיו"ד ואל"ף ולמ"ד האל"ף ולמ"ד היא לא והיו"ד יסור נמצא במלה זו לא ירבה נשים ולא יסור ועם כל זה אמר הוא עם שכתוב בתורה לאיתיאל שהוא לא ירבה ולא יסור אני אוכל להרבות ולא אסור וזהו ואוכל כלומר אוכל ולא אסור אז יפרשו לאיתיאל מעין מדרש אחר שבילקוט שדורש לאיתיאל כאומר אותיות ואמר לאיתיאל שכתוב וכו' לומר בשביל אותיות אל שנמשכתי אחר פשט טעם האותיות לומר לאיתיאל ואוכל כלומר שלמה שנראה מהאותיות שהם אותיות אל שהוא פן יסור לבבו לכן ואוכל כי אני חכמתי יותר ולא ישודו לבבי. ויתכן לבאר הכתובים והתכת התיבות עמן מז"ל והוא בשום לב אל מאמר הכתוב אל הרבותו נשים ויתאנף ה' בשלמה כי נטה לבבו מעם ה' אלהי ישראל הנראה אליו פעמים שאחשוב בכוונת פשט המקרא ששלם גמול רע אליו יתברך שנראה אליו פעמים כלומר והוא עשה שתסתלק הנבואה ממנו ולא ישלש בה ועל כן לא נמצא בו עוד נבואה רק רוח הקדש בלבד שבו עשה ספריו. ובזה נבא אל הענין והוא כי אחר שתיקן משלים הרבה ככל הכתוב למעלה בא בשלהי ספרו להשכיל בינה לחכמים בל יתחכמו יותר ויאבדו בחכמתם כרופא אומן אשר חלה את חליו ולא ידע לרפא לו ויצו את בניו ישמרו לנפשותם בל יקרם כמקרהו כי לא יוכלו להרפא ויהי חליו כי בא להתחכם יותר ולהתבונן בדבר ה' בינה מתוך דבריה וילכד במצודה רעה כי אמר תחת מה עצר ה' את המלך מהרבות נשים פן יסור לבבו הנה מתוך דבריו יתברך נבין כי אשר נכון לבו בטוח בחכמתו שנשים לא יסירו לבו יוכל להרבות לו והיה סבה שהתאנף ה' בו בבינתו זאת ולא התנבא אז יותר על הפעמים שהחל ה' לפעמו ברוח נבואיי על כן בא להוכיח ברוח נשברה כי נפשו מרה לו על אבדתו כמתאונן על עצמו ומדאגתו בוש מהזכיר שמו כי אם אומר שמעו נא דברי אגור בן שאגר בינה בלבו שאותה הבינה היתה סבה שהקיא חיל בלע הוא המשא והנבואה שהחל להנבא פעמים והקיא כח זה ולא נבא עוד וזהו יקה המשא וכי תאמרו על מה בטח הגבר ההוא להתחכם אז יותר הלא הוא כי נאם הגבר אשר אמר בלבו לעשות זר מעשהו הנה היה לאיתיאל כו' לומר הלא אתי הוא יתברך יותר מיתר אנשים כי ה' נתן בי חכמה ותבונה רבה וגם נבואה ובדבקות הזה לא ארפה ולא אסיר לבבי ממנו יתברך וזהו לאיתיאל לאיתיאל כי להיות אתי אל זה פעמים א' בחכמת אלהים בקרבי שנית בהתנבאי על כן ואוכל לעומתם ונשים לא ימשלו בי להטות לבבי כי קשר אמיץ לי אתו יתברך ולמ"ד לאיתיאל שמושה בעבור היות אתי אל וכל חפץ שלמה בדבריו אלה ליכנע על אשר לא טוב עשה ולפקוח עיני חכמים יפלסו מעגל רגלם בל ישענו על שכלם כי רב ועל חכמתם כי רבה מאד להשתרע יותר ממצע אשר הציעה תורת ה' לפניו ולצאת מתחומה כמלא נימא כי מי לנו גדול בחכמה כמוהו כעדותו יתברך ויחכם שלמה מכל האדם וכו' וידעו כל ישראל כי חכמת אלהים בקרבו ומה יעשו אזובי קיר: