פירוש על משלי 4:4

ויורני. על כך ויוכיחני ויאמר לי יתמך דברי לבך ולפי שהוכיחני בדברים אלו לכך אני מזהירכם על כך (רבי יוסף קר"א), ד"א כי בן הייתי לאבי, הנביא אומר בן הייתי להקב"ה שהשרה רוחו עלי, ומצינו שקראו הקב"ה לשלמה בן שנאמר אני אהיה לו לאב וגו' (שמואל ב ז):

ויורני. אז הש''י ואמר לי לבך יתמוך דברי ויסמוך אותם בחקרו כראוי על כוונת מצות התורה כי בזה יגלה מה שיש מהשלימות והחכמה הנפלאה בדברי התורה, שמור בלבך דברי מצותי ותשיג בזה החיים האמתיים אשר אין עמה מות:

ובהיותי תלמידו או איש כערכו ויורני ויאמר לי יתמך וכו' לומר עם היותך חכם ונבון אל ישיאך לבך לדבר ולומר הלא הוריתני לא אסור מן הדבר אשר יגידו לי ואקשיב לדעת בינה ואבינה מתוך התורה עד אשר יורוני בה רבותי ולא אמשך אחר רוח מבינתי והלא כמה פעמים אני שומע ממורי סברות מקובלות מרבם ובלתי מתקבלות לפי שכלי והלא טוב טוב אגעל בהם ואבחר דרכי וכענין סברת מואבי ולא מואבית עמוני ולא עמונית שהיתה קבלה ביד אבנר והיה דוחה אותה דואג בסברות מתקבלות לפי שכלו אך לא זה הדרך ישכון אור האמת רק נעשה כמעשה יתרא הישמעאלי שתגר חרבו כישמעאל ואמר כך מקובלני מבית דיני של שמואל ומי שלא יקבל ידקר בחרב הזה כי הקבלה לא תמוט ועלינו מוטל חובת בקש טעם אליה ולא לדחותה חלילה כי לא יבצר טעם כאשר אז עמדו לא ענו עוד ואח"כ הלכו אל שמואל הרמתה והודיעם טעם הדבר כי ואשר שכר עליך נאמר אאנשים דדרכן לשכור ולא נשים כדאיתא במדרש חזית והן זאת עצת שלמה בחכמתו אל תחזיק בסברתך אם חכם לבך ותראה סברת הקבלה דחוקה כי הלא בן הייתי לאבי מתדמה אליו בחכמה ויורני הוראות חכמה ויאמר לי כלל גדול והוא יתמוך דברי לבך כלומר אם בדבר הקבלה אשר הוריתיך תמצא דוחק אל תדחם רק אדרבה עיין בה ברוחב לבך ותמוך את דברי וחזקם וזהו שלא אמר יתמוכו אם היה חוזר אל הדברים שיתמכו את הלב אך אדרבה אמר כי יתמוך דברי ויחזקם לבך כי על כל פנים הקבלה אמת ונתן טעם ואמר שמור מצותי וחיה כלומר שע"י שומרך מצותי המיוחדים תחיה ולא על מצות והדרכות זולתם מלבך כי החיים האמתיים דבקים במצות התורה או בנוסף על פי דרכה ולא במשולל ממנה: