פירוש על משלי 4:7

ראשית חכמה קנה חכמה. תחלת חכמתך למוד מאחרים קנה לך שמועה מפי הרב, ואח"כ בכל קנינך קנה בינה, תתבונן בה מעצמך להשכיל הטעמים דבר מתוך דבר:

ראשית. בראשית החכמה שתקנה מהתורה תקנה חכמה וזה יגיע לך ממנה בזולת עמל רב אך בקנין הבינה תצטרך להעזר בה בכל קנינך שתקנה ממנה וכלם יישירוך אל העמידה עליה והנה אמר זה כי קנין החכמה מגיע מדברים עצמיים לה והם ראשית החכמה ולא כן ענין הבינה כמו שזכרנו:

הנה צויתיך ב' דברים א' קנה חכמה קנה בינה וכו' שלא תלמדם ברפיון כי אם תחזיק עד יושקעו בך בקנין עצמי ב' שגם אחרי כן אל תעזבה וכו'. והנה על הא' הלא אפשר תאמר בלבבך הלא התורה ארוכה מארץ מדה ומי יכילנה לקחת כולה בקנין עצמיי ולא תתמוטט ממנו בסבת רבויה כי רבה היא מאד ועל הב' יקשה לאיש היתכן כל היעוד לא יהיה רק שמירה ונצירה מהיזק ולא הטבה קנינית על כן על הא' אמר ראשית חכמה וכו' לומר שית ב' עצות אלה בנפשך ותקנה חכמה בקנין עצמיי בל תמוט א' ראשית חכמה קנה חכמה והוא מז"ל פ' כיצד מעברין על פסוק וקובץ על יד ירבה שלא יעשה האדם הלכות חבילות חבילות אלא שלא ילמד הלכה שניה עד יחזור ראשונה פעמים רבות וזהו ראשית חכמה קנה חכמה בל תאמר ארבה לשמוע שיעור רב ואז על הכל אשיב ידי עד יכונו יחדו בפי ובלבבי כי הלא נבול תבול כי לא יוכל להתקיים הכל ביחד כי רב הוא אך עשה זאת אפוא כתבנית אשר הראה משה מפי הגבורה פסקי פסקי ליתן ריוח ולחזור עד יוקבע כל הלכה בעצם בשכלו וזהו ראשית חכמה אשר תתחיל לקבל ממורך קנה חכמה כלומר קנה אותו הראשית בקנין עצמיי ואל תיחל עד תפליג הרבה וע"ד זה קו לקו וזאת שנית תעשה כי בקבלך דברי החכמה מרבך אל תאמר למה לי כעת לחקור דבר לעמוד על תכונת וטעם כל דבר ודבר אך אקבל קבלתי כאשר היא ואחרי כן אתבונן בה בינה לעמוד על טעמי הדברים או אשאלה ממורי מה בפיהם אל תעשה כן רק בכל קנינך אף בקנותך החכמה בכל פסקי למודך קנה עם החכמה בינה שתשאל ממוריך טעם כל דבר חכמה ואשר הבינו בדבר ההוא דבר מתוך דבר לפי טוב טעמו של דבר באופן כי ביום קנותך חכמה ממלמדך תקנה בינתו אשר יבין בו לפי טעמו ובדבר הזה יושקע כל דבר חכמה ובינה בלבך ע"י המתקת טעמו באופן שלא תמוש ותשכח בנקלה ממך לא החכמה ולא הבינה בהיותה סמוכה אל למוד החכמה מה שאין כן בלמדך תחלה החכמה כולה אשר למדו מוריך מרבם ואח"כ כל מה שהבין מתוך כל דבר מהחכמה שלא תוכל לקיימה: