פירוש על משלי ט:7

ומוכיח לרשע מומו. מום הוא למוכיח שזה מחרפו ואינו שומע לו זו היא אזהרה שאסור לדבר עם המסיתים מדרך הישרה אפילו להוכיחם ולקרבם:

יוסר לץ וכו'. הנה ראוי לשום לב אל הכנסו בלשון מוסר וצאתו בלשון תוכחת אמנם הנה למעלה אמר שלמה בחכמתו שהתורה תיעץ את עוברי רצונה לאמר מי פתי וכו' שילחם בלחמה של תורה עזבו פתאים כו' ולא הוכיחה את הלץ הוא המתרחק מלחמה של תורה כמאמר התנא שנים שיושבין ואין ביניהם דברי תורה הרי זה מושב לצים על כן אמר כי בזה לימדה לנו התורה כי שנים הם הלוקחים להם קלון אחת היוסר את הלץ שני המוכיח את זולתו מום שיש בעצמו וזהו יוסר לץ וכו' לומר כי המוכיח את הלץ ומה גם בדברים קשים כמשמעות יוסר לוקח וקונה לו קלון בדמי טורח ניב שפתיו כי הלא הלץ יתלוצץ על מיסרו ויקל בכבודו וכן לוקח לו קלון המוכיח לרשע מומו והוא עמו התקוששו וקושו שיזהר המוכיח לבלתי הוכיח לזולת מום שיש בו פן יאמרו לו טול קורה מבין עיניך באמרו טול קיסם מבין שמך וכעובדא דגמרא מר' פלוני שבאו לפניו לדין על אילן שהיו ענפיו מזיקים את הרבים והיה לדיין ההוא אילן כיוצא בו וכשמעו את דברי בעל הדין חש פן יאמרו לו למה תצוה לקוץ ולא תקשט עצמך תחלה על כן שתק ועיכב הבעלי דינים ושלח מיד לקוץ אילנו ובבא השליח ורמז לו שנקצץ אז אמר לבעל הדין שיקוץ אילנו אז העת פניו ואמר לו למה לא היה קוצץ גם הוא אז אמר אם שלי לא תראהו קצוץ לא תקוץ גם אתה הנה שעם היות איש צדיק וחכם לא יבצר מהיות לו מום מה וצריך ליזהר מהוכיח את הזולת מום שבו כי הלא יקח לו קלון כאשר קרה לדיין ההוא כי לולא היה מצוה לקוץ אילנו טרם יקוץ הוא הלא היה לוקח לו קלון נמרץ באמור אליו טול קורה וזה מאמר הכתוב יוסר לץ וכו' לומר את הלץ ראוי להוכיח בנחת ולא בזעף כי יוסר לן בקושי כמשמע יוסר לוקח לו קלון וכן מוכיח לרשע מומו של מוכיח גם הוא לוקח לו קלון אפי' יהיה בנחת במשמעות תוכחת:

יוסר לץ לוקח לו קלון - ר"ל לעצמו, כי הלץ הוא מן המעוותים שאין תקוה לתקונם.