פירוש על קהלת 12:2

עַד אֲשֶׁר לֹא תֶחְשַׁךְ הַשֶּׁמֶשׁ. אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ, זוּ פַדַּחַת, שֶׁהִיא מְאִירָה וּמַצְהֶבֶת בְּאָדָם בָּחוּר, וּכְשֶׁמַּזְקֶנֶת, הִיא מַעֲלַת מְמָטִין וְאֵין מַצְהֶבֶת:

עד אשר. טרם שתחשך השמש ואור היום וגו׳, רוצה לומר טרם שתחלה ותפול למשכב, כי החולה כשיקשה עליו החולי נראה לו כאלו חשכו השמש והאור וכו׳:

עַד אֲשֶׁר לֹא תֶחְשַׁךְ הַשֶּׁמֶשׁ, זֶה קְלַסְתֵּר פָּנִים. וְהָאוֹר, זֶה הַחֹטֶם. וְהַיָּרֵחַ, זֶה הַמֵּצַח. וְהַכּוֹכָבִים, אֵלּוּ רָאשֵׁי לְסָתוֹת. וְשָׁבוּ הֶעָבִים אַחַר הַגֶּשֶׁם, רַבִּי לֵוִי אָמַר בָּהּ תַּרְתֵּי, חֲדָא לְחַבְרַיָּה וַחֲדָא לְבוּרַיָּא, חֲדָא לְחַבְרַיָּה, בָּא לִבְכּוֹת זָלְגוּ עֵינָיו דְּמָעוֹת. וַחֲדָא לְבוּרַיָּא, בָּא לְהַטִּיל מַיִם הַגְּלָלִים יוֹצְאִים וּמְקַדְּמִין אוֹתוֹ.