Chasidut על קהלת 12:2

כִּי יֵשׁ עֲנָנִין דִּמְכַסְיָן עַל עֵינָא, שֶׁהֵם רוֹמִי רַבָּתִי וְרוֹמִי זְעִירָתָא, כַּמּוּבָא (ברעיא מהימנא פנחס דף רנב). וְזֶה בְּחִינַת (קהלת י״ב:ב׳): וְשָׁבוּ הֶעָבִים אַחַר הַגָּשֶׁם – זֶה מְאוֹר עֵינַיִם, שֶׁהוֹלֵךְ אַחַר הַבְּכִיָּה, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שבת קנא:), שֶׁעַל־יְדֵי הַבְּכִי הוֹלֵךְ וּמִסְתַּלֵּק מְאוֹר עֵינַיִם.

ב וְדַע, שֶׁכְּשֶׁהַנְּשָׁמוֹת עוֹשִׂין פֵּרוֹת, שֶׁעוֹשִׂין רְצוֹנוֹ שֶׁל מָקוֹם, אֲזַי מְאִירִין עֵינֵי בַּעַל הַשָּׂדֶה, וִיכוֹלִין לִהְיוֹת צוֹפִין וְרוֹאִין בְּמָקוֹם שֶׁצָּרִיךְ, וְזֶה בְּחִינַת (במדבר כ״ג:י״ד): שְׂדֵה צוֹפִים. אֲבָל כְּשֶׁאֵין עוֹשִׂין רְצוֹנוֹ יִתְבָּרַךְ, חַס וְשָׁלוֹם, אֲזַי נִתְחַשְּׁכִים עֵינָיו, חַס וְשָׁלוֹם. וְזֶה בְּחִינַת: שְׂדֵה בּוֹכִים (אהלות פ' יח מועד קטן ה: ע"ש), כִּי בְּכִי הוּא קִלְקוּל הָרְאוּת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (קהלת י״ב:ב׳): וְשָׁבוּ הֶעָבִים אַחַר הַגֶּשֶׁם, וְדָרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שבת קנא:): זֶה הָרְאוּת, שֶׁהוֹלֵךְ אַחַר הַבֶּכִי.

ובזה פירשתי מ"ש בש"ס (שבת פ"ח:) הנעלבים ואינם עולבין שומעין חרפתן ואינן משיבין עושין מאהבה ושמחין ביסורין עליהם הכתוב אומר (שופטים ה, לא) ואוהביו כצאת השמש בגבורתו ע"כ. ותמוה מנא לן דקרא זה דוקא בנעלבים מיירי ולא במדות טובות אחרות. אלא משום דבקרא נמי יש לדקדק, דקאמר כצאת השמש דמשמע בצאתה מזה העולם, והיה לו לומר כבוא השמש, אלא הענין הוא, משום שהגוף מכונה בשם שמש כמו שדרשו רז"ל (ויקרא רבה יח, א) על פסוק (קהלת יב, ב) עד אשר לא תחשך השמש, ולז"א הפסוק שאוהביו המה דומים לשמש לענין זה כצאת השמש, ר"ל כשקיעת השמש שהוא בגבורתו, ר"ל כל גבורתו בו רק שנעלם מאתנו ואח"כ שמש זו עצמה חוזר ובא, כך אוהבי הש"י אף שמת אין גופו המכונה שמש נתבטל אלא גבורתו בו וחוזר זה הגוף עצמו לתחית המתים, וע"ז הוקשה להש"ס דילמא יצטרך להתגלגל ואז לא יקום זה הגוף, לכן פירשו ז"ל דמיירי בנעלבים ודוק ונכון.