פירוש על קהלת 2:10

לֹא אָצַלְתִּי. לֹא רִחַקְתִּי לְהַבְדִּיל מֵהֶם, וְכֵן, "וַיָּאצֶל מִן־הָרוּחַ. . . "וַיִּתֵּן עַל . . . הַזְּקֵנִים", כִּמְנוֹרָה שֶׁמַּדְלִיקִין מִמֶּנָּה נֵרוֹת הַרְבֵּה וְאֵין אוֹרָהּ חָסֵר כְּלוּם:

שאלו עיני. לפי שאין הלב חומד כי אם אחר שראה את הדבר, לזה אמר שאלו עיני, ורוצה לומר כל הדברים שבקש לבי וחמד אותם לא הבדלתי את עצמי מהם:

אצלתי. ענין הפרשה והבדלה כמו ואצלתי מן הרוח (במדבר יא יז):