פירוש על קהלת 2:13

מִן־הַסִּכְלוּת. הוּא הָרֶשַׁע:

וראיתי אני. אחר כך ראיתי בחוש השכל שאף אם אמנם ראוי למאס בסכלות, מכל מקום לא לחנם בראו, כי מה שיש יתרון ומעלה אל החכמה הוא בא מפאת הסבלות, כי לולא הסכלות לא היה נודע תפארת החכמה, כי אין דבר ניכר אלא מפאת הפכו, וכמו שלא נודע טובת האור כי אם מן החושך שהוא הפכו, וכאומר אם כן בעבור זה ברא את הסכלות להיות ניכר על ידו תפארת החכמה:

וְרָאִיתִי אָנִי שֶׁיֵּשׁ יִתְרוֹן, תָּנֵי בְּשֵׁם רַבִּי מֵאִיר, כְּשֵׁם שֶׁיֵּשׁ יִתְרוֹן בֵּין הָאוֹר לְבֵין הַחשֶׁךְ, כֵּן יֵשׁ יִתְרוֹן בֵּין דִּבְרֵי תוֹרָה לְדִבְרֵי הֲבָלִים.