פירוש על קהלת 3:20

נשוב אל דברינו. השמים. אמר ר' יוסי בר חנינא. ששם מים. במתניתא תני. אש ומים. ועל שם המים יקראו בלשון רבים. ואת הארץ. תשהכל רצין אליה. שנאמר הכל היה מן העפר והכל שב אל העפר (קהלת ג כ). אמר את השמים ואת הארץ הקדים שמים לארץ. תנו רבנן בית שמאי אומרים שמים נבראו תחלה. ואחר כך ארץ. שנאמר את השמים ואת הארץ. ובית הלל אומרים ארץ נבראת תחלה. שנאמר ביום עשות ה' אלהים ארץ ושמים. אמר להם בית הלל לבית שמאי לדבריכם אדם בונה עליה ואחר כך בונה בית. שנאמר הבונה בשמים מעלותיו ואגודתו על ארץ יסדה (עמוס ט ו). אמר להם בית שמאי לבית הלל לדבריכם אדם עושה שרפרף ואח"כ עושה כסאו. דכתיב השמים כסאי והארץ הדום רגלי (ישעיה סו א). וחכמים אומרים זה וזה יחדיו נבראו. שנא' אף ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים קורא אני אליהם יעמדו יחדו (שם מח יג). ר' תנחומא ב"ר אבא אמר בבריאה השמים נבראו תחלה. אבל בעשיה הארץ קדמה לשמים. וכן הוא אומר לפנים הארץ יסדת ומעשה ידך שמים (תהלים קב כו). לפיכך מספר מעשה הארץ תחלה. שנא' והארץ היתה תוהו ובוהו. שבמה שפסק בו התחיל לפרש. אמר ואת הארץ. והתחיל להזכיר האיך היתה הארץ לאחר שנבראת. אמר והארץ היתה לאחר שנבראת תוהו ובוהו. תנא תוהו זה קו ירוק. פי' תכלת ירוק שמקיף את כל העולם כולו שממנו יוצא חושך. שנא' ישת חשך סתרו וגו' (שם יח יב). ופי' תוהו דבר שתוהה בני אדם. בוהו אבנים מפולמות המשוקעות בתהום שמהן יוצאין מים. שנא' ונטה עליו קו תהו ואבני בהו (ישעיה לד יא). והוא דבר המבעית את האדם. כי היו המים על כל הארץ והחשך עליהם. כי החשך מן הארץ יוצא. כי הארץ תחתיה כולה חשך. ועם הארץ נברא החשך והוא החושך את האדם מלכת.

הכל. בין אדם בין בהמה כולם הולכים אל מקום אחד, הוא האומר בסוף המקרא אל העפר:

הַכֹּל הוֹלֵךְ אֶל מָקוֹם אֶחָד וגו', רַבִּי אֱלִיעֶזֶר וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר כָּל מַה שֶּׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בַּשָּׁמַיִם בְּרִיָּתוֹ מִן הַשָּׁמַיִם, וְכָל מַה שֶּׁבָּרָא בָּאָרֶץ בְּרִיָּתוֹ מִן הָאָרֶץ, מַה טַעַם (תהלים קמח, א): הַלְּלוּ אֶת ה' מִן הַשָּׁמַיִם הַלְלוּהוּ בַּמְּרוֹמִים הַלְלוּהוּ כָל מַלְאָכָיו וגו' עַד הַלְלוּ אֶת ה' מִן הָאָרֶץ תַּנִּינִים וְכָל תְּהֹמוֹת אֵשׁ וּבָרָד שֶׁלֶג וְקִיטוֹר וגו' עַד סוֹף כָּל הַמִּזְמוֹר. וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר כָּל מַה שֶּׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ בְּרִיָּתוֹ מִן הַשָּׁמַיִם, הַשֶּׁלֶג אַף עַל פִּי שֶׁכָּתוּב בּוֹ (איוב לז, ו): כִּי לַשֶּׁלֶג יֹאמַר הֱוֵא אָרֶץ, אֵין בְּרִיָּתוֹ אֶלָּא מִן הַשָּׁמַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה נה, י): כִּי כַּאֲשֶׁר יֵרֵד הַגֶּשֶׁם וְהַשֶּׁלֶג מִן הַשָּׁמַיִם וגו'. רַבִּי חִיָּא בַּר יוֹסֵף אָמַר כָּל מַה שֶּׁבַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ, בְּרִיָּתוֹ מִן הָאָרֶץ. הַגֶּשֶׁם, אַף עַל פִּי שֶׁכָּתוּב בּוֹ כִּי כַּאֲשֶׁר יֵרֵד הַגֶּשֶׁם וְהַשֶּׁלֶג מִן הַשָּׁמַיִם, אֵין בְּרִיָּתוֹ אֶלָּא מִן הָאָרֶץ, וּמַה טַּעַם (בראשית ב, ו): וְאֵד יַעֲלֶה מִן הָאָרֶץ. רַבִּי יוּדָן מַיְיתֵי לָהּ מִן הָכָא, הַכֹּל הוֹלֵךְ אֶל מָקוֹם אֶחָד וגו'. רַבִּי נַחְמָן אָמַר אֲפִלּוּ גַּלְגַּל חַמָּה לֹא נִבְרָא אֶלָּא מִן הָאָרֶץ, דִּכְתִיב (איוב ט, ז): הָאֹמֵר לַחֶרֶס וְלֹא יִזְרָח וגו'.