Chasidut על קהלת 3:20

וספרת לך שבע שבתת שנים שבע שנים וכו' והעברת שופר תרועה וכו' ושבתם איש אל אחזתו וכו' בשנת היובל הזאת תשבו איש אל אחזתו. ענין שמיטה ויובל הוא נגד המדות הנזכרות במס' אבות [פ"ה,מ"י] שלי שלך, שלך שלך. שמיטה, היא נגד מדות שלי שלך, היינו אף כי הארץ נתן לבני אדם שיש לאדם קנין בארץ שיוכל להוציא לו ממנה כל הטובות שבעולם, כי כל מיני טובות שבעולם נכללים בארץ כמ"ש (קהלת ג',כ') הכל היה מהעפר, ובשביעית יתן הארץ להש"י, כי הוא שובת ממלאכה ומעבודת הארץ של רשות על פי רצון ה' וישמור פקודותיו, וזה יקרא שלי שלך, היינו שהאדם מקנה להש"י כל קנינו בארץ. ויובל הוא נגד מדות שלך שלך שמצות יובל הוא שישוב איש אל אחוזתו ואיש אל משפחתו, כי באמת אלקים עשה את האדם ישר בארץ וחילק נחלה לכל אחד ואחד כפי מעלתו השייך לו בשורשו, וכן הציב איש על דגלו ואמר עליהם עבדי הם, אך מחמת שהם בקשו חשבונות רבים עד שזה יזכה לעלות ולהרחיב את גבולו ולקנות חבירו לעבוד בו, וזה ירד ולמכור מאחזתו עד שמוכר עצמו, אך ביען כי דבר ה' יקום לעד ולא ישתנה ח"ו ע"י מעשה בני אדם, אכן על משפטי ה' שיעברו על האדם לא יגיעו לעומק שורשו, כי ברא הש"י עת לכל דבר שישוב לאחזתו, ואת שנת היובל ברא בכדי שאז ישוב כל איש אל מקומו ואחזתו השייך לו מאת ה' כמו שנאמר שנת היובל קודש יהיה לכם, היינו שבשנת היובל יתגלה אור קדושת הש"י לעין כל, ע"י העברת שופר ביום הכיפורים עד שיוכר שמה שיש לו מאחזת אבותיו ע"י נתינת הש"י זה ישאר לו, וזה שבא לידו ע"י פעולת אדם אף שהיה קנינו עד עתה והיה ברשותו עכ"ז לפי שאינו שלו בשורש יוכרח להחזירו למקומו השייך. וזה הוא הארת הש"י בשנת היובל שיוכל לכל אדם מקום השייך לכל דבר. ולזה ההכרה והבנה יבואו אחרי שיקיימו מצות שמיטה, היינו שימסרו הכל להש"י עי"ז יבואו למדות שלך שלך, היינו שיכירו כל דבריהם לאיזה מקום הוא שייך בשורש, כמאמר המדרש (בראשית רבה פרשה נ"ג,י"ט) הכל בחזקת סומים עד שיאיר הקב"ה עיניהם, היינו אף כי לעין אנושי יתראה, כי העבד שייך לרבו והשדה למי שקנה אותה. אך מי שהקב"ה מאיר לו ומפקח עיניו יראה שכל מעשה בני האדם לא יפעלו לשנות מעומק רצון הש"י אף כחוט השערה, וביובל יתגלה האור הזה. וזהו מדות שלך שלך והוא גדולה ממדות שלי שלך. וע"י שמיטה ויובל יראה האדם אשר השיג טובה שלא על פי רצון הש"י רק ע"י השתדלותיו עשה עושר, זה אינו שלו אף שהוא ברשותו, ולכן בהסדרה הזאת נמצא אזהרה על גזל ואונאה ורבית, היינו שלעתיד יוכל שכל מה שבא לאדם דרך ענינים כאלה אינו שלו, רק אולי יהיה בלב האדם לאמור אם כן הוא שלא ישאר שלו רק מה שחלק לו הש"י בשורשו, א"כ הלא כל השתדלותו בחנם לאסוף הון ולקנות קנינים ולהרחיב גבולו, מאחר שלא ישאר שלו רק מה שחלק לו הש"י. ע"ז אמר שלמה המלך ע"ה (קהלת י',א') יקר מחכמה ומכבוד סכלות מעט. פי' אמת כי ע"י החכמה שיבין האדם שלא ישאר לו מכל השתדלותו עי"ז ימנע מהשתדלות בעוה"ז, אך סכלות מעט שמצוי בו שגרם לו להשתדל ולאסוף קנין אף שמבין בחכמה כי אינו רק לפי שעה, עכ"ז יוכל לזכות ע"י השתדלותיו אף כי יבא העת לשוב אל אחזתו, ולהחזיר כל דבר למקומו, אעפ"כ ירויח שלא יחזיר לחבירו רק מדות גבולו, אבל המיצר והגבול שחלק הש"י להכיר בין חלק אדם לחלק חבירו, זה יהיה נוסף על גבולו מאחר שבתחילה הרחיב גבולו לתוך של חבירו והשתדל בעוה"ז ישאר לו הגנה מועטת גם מחלק חבירו אף שיחזירה, וזהו כל עסק השתדלות בעוה"ז שהאדם משתדל, וישאר לו זאת ההכרה לעולמי עד.

וְזֶה בְּחִינַת מַה שֶּׁהַקַּרְקַע נִקְנֶה בְּכֶסֶף. כִּי עִקַּר הַעְלָמַת הַגְּוָנִין שֶׁבַּכֶּסֶף מַה שֶּׁאֵין הַגְּוָנִין מְאִירִין כִּי אִם עַל יְדֵי הַתִּקּוּן שֶׁל צְדָקָה כַּנַּ"ל, כָּל זֶה הוּא מֵחֲמַת חֵטְא אָדָם הָרִאשׁוֹן שֶׁעַל יְדֵי זֶה נִתְחַשְּׁכוּ, כִּבְיָכוֹל, וְנִתְעַלְּמוּ אוֹרוֹת הַגְּוָנִין וְאֵין יְכוֹלִין לְהִתְגַּלּוֹת כִּי אִם עַל יְדֵי תִּקּוּן, כִּי עִקַּר אוֹרוֹת הַגְּוָנִין שֶׁבְּכֶסֶף וְזָהָב הֵם נִמְשָׁכִין רַק מֵהַגַּן עֵדֶן בִּבְחִינַת וְנָהָר יֹצֵא מֵעֵדֶן לְהַשְׁקוֹת אֶת הַגָּן וּמִשָּׁם יִפָּרֵד וְהָיָה לְאַרְבָּעָה רָאשִׁים, שֵׁם הָאֶחָד פִּישׁוֹן הוּא הַסֹּבֵב אֶת כָּל אֶרֶץ הַחֲוִילָה אֲשֶׁר שָׁם הַזָּהָב, וּזְהַב הָאָרֶץ הַהִוא טוֹב, שָׁם הַבְּדֹלַח וְאֶבֶן הַשֹּׁהַם, הַיְנוּ הַזָּהָב דִּקְדֻשָּׁה הַנִּמְשָׁךְ מֵהַנָּהָר הַיֹּצֵא מֵעֵדֶן וְכוּ' שֶׁהוּא בְּחִינַת וּזְהַב הָאָרֶץ הַהִוא טוֹב. טוֹב דַּיְקָא, כִּי שָׁם מִתְגַּלִּין אוֹרוֹת הַגְּוָנִין בִּבְחִינַת שָׁם הַבְּדֹלַח וְאֶבֶן הַשֹּׁהַם שֶׁהֵם בְּחִינַת גְּוָנִין עִלָּאִין הַמִּתְגַּלִּין בְּהַזָּהָב הַטּוֹב הַנִּמְשָׁךְ מִגַּן עֵדֶן כִּי שָׁם בְּגַן עֵדֶן עִקַּר הַזָּהָב דִּקְדֻשָּׁה, כִּי הַזָּהָב נִמְנֶה בְּתוֹךְ הַשְּׁלֹשׁ עֶשְֹרֵה חֻפּוֹת שֶׁעָשָֹה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְאָדָם הָרִאשׁוֹן בְּגַן עֵדֶן כַּמּוּבָא בִּיחֶזְקֵאל, וְהוּא נִכְלָל בְּתוֹךְ כָּל הָאֲבָנִים טוֹבוֹת הַמְנוּיִין שָׁם אֹדֶם פִּטְדָה וּבָרֶקֶת כָּל אֶבֶן יְקָרָה וְכוּ'. הַיְנוּ בְּחִינָה הַנַּ"ל, כִּי שָׁם הַזָּהָב כָּלוּל מִגְּוָנִין סַגִיאִין שֶׁהֵם בְּחִינַת כָּל הָאֲבָנִים טוֹבוֹת שֶׁהֵם כְּלָלִיּוּת הַגְּוָנִין, כִּי כָּל אֶחָד מֵהָאֲבָנִים טוֹבוֹת גָּוֶן שֶׁלּוֹ מְשֻׁנֶּה מֵחֲבֵרוֹ, כִּי הֵם בְּחִינַת גְּוָנִין עִלָּאִין. נִמְצָא שֶׁבְּחִינַת הַזָּהָב דִּקְדֻשָּׁה שֶׁמִּתְגַּלִּין בּוֹ הֶאָרַת הַגְּוָנִין הוּא בְּחִינַת הַזָּהָב הַטּוֹב הַנִּמְשָׁךְ מִגַּן עֵדֶן כַּנַּ"ל, כִּי שָׁם בְּגַן עֵדֶן מִתְגַּלִּין כָּל הָאוֹרוֹת עֶלְיוֹנִים שֶׁהֵם בְּחִינַת גְּוָנִין עִלָּאִין כַּיָּדוּעַ. וּכְשֶׁחָטָא אָדָם הָרִאשׁוֹן וְנִתְגָּרֵשׁ מִגַּן עֵדֶן נִתְעַלְּמוּ כָּל הָאוֹרוֹת דְּהַיְנוּ אוֹרוֹת הַגְּוָנִין עִלָּאִין, כִּי נִפְגַּם הַכֶּסֶף וְהַזָּהָב בִּבְחִינַת בְּעִצָּבוֹן תֹּאכֲלֶנָּה דְּהַיְנוּ מִעוּט הַפַּרְנָסָה בִּיגִיעָה גְּדוֹלָה שֶׁזֶּה נִמְשָׁךְ, מֵחֲמַת הַעְלָמַת הַגְּוָנִין עִלָּאִין שֶׁבְּכֶסֶף וְזָהָב, כִּי כְּשֶׁהַגְּוָנִין מְאִירִין בְּתוֹךְ הַכֶּסֶף וְהַזָּהָב נִמְשָׁךְ מֵהֶם פַּרְנָסָה וְשֶׁפַע גְּדוֹלָה. וְעִקַּר מִעוּט הַפַּרְנָסָה בְּחִינַת בְּעִצָּבוֹן תֹּאכֲלֶנָּה הוּא מֵחֲמַת הַעְלָמַת הַגְּוָנִין. נִמְצָא, שֶׁעִקַּר הַעְלָמַת אוֹרוֹת הַגְּוָנִין שֶׁבְּכֶסֶף וְזָהָב הוּא מֵחֲמַת חֵטְא אָדָם הָרִאשׁוֹן כַּנַּ"ל. וְעִקַּר חֵטְא אָדָם הָרִאשׁוֹן שֶׁהוּא זֻהֲמַת הַנָּחָשׁ נֶאֱחָז בְּיוֹתֵר בְּהָאָרֶץ בִּבְחִינַת אֲרוּרָה הָאֲדָמָה בַּעֲבוּרֶךָ וְכוּ'. וְעִקַּר הַתִּקּוּן שֶׁל חֵטְא אָדָם הָרִאשׁוֹן תָּלוּי בְּתִקּוּן הָאָרֶץ, לְהוֹצִיא אֶת הָאֲדָמָה מִקִּלְלָתָהּ, כִּי הָאָרֶץ הוּא שֹׁרֶשׁ כָּל הַדְּבָרִים שֶׁבָּעוֹלָם בִּבְחִינַת (קֹהֶלֶת ג) הַכֹּל הָיָה מִן הֶעָפָר. וְזֶה שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (יְבָמוֹת סג), כָּל מִי שֶׁאֵין לוֹ קַרְקַע אֵינוֹ אָדָם. כִּי עִקַּר בְּחִינַת אָדָם הוּא כְּשֶׁמְּתַקְּנִין חֵטְא אָדָם הָרִאשׁוֹן, כִּי עַל יְדֵי חֵטְא אָדָם הָרִאשׁוֹן נִפְגַּם בְּחִינַת אָדָם בִּבְחִינַת אָדָם בִּיקָר בַּל יָלִין נִמְשַׁל כַּבְּהֵמוֹת נִדְמוּ (תְּהִלִּים מט), כִּי עַל יְדֵי זֶה הִתְגַּבֵּר כֹּחַ הַמְדַמֶּה כֹּחַ הַבְּהֵמִיּוּת. וְכָל זֶה עַל יְדֵי שֶׁנִּתְעַלְּמוּ הַגְּוָנִין עִלָּאִין שֶׁהָיוּ מְאִירִין בַּפָּנִים שֶׁהֵם בְּחִינַת 'צֶלֶם אֱלֹקִים', כִּי הַגְּוָנִין הֵם בְּחִינַת הַמֹּחִין שֶׁהֵם צֶלֶם אֱלֹקִים שֶׁהֵם עִקַּר הָאָדָם, אֲבָל כְּשֶׁנִּתְעַלְּמִין הַגְּוָנִין נִסְתַּלֵּק בְּחִינַת צֶלֶם אֱלֹקִים וְאֵינוֹ נִקְרָא בְּשֵׁם אָדָם. וְזֶהוּ אָדָם בִּיקָר בַּל יָלִין, "יְקָר" אֵלּוּ תְּפִלִּין שֶׁנִּקְרָאִין פְּאֵר שֶׁהוּא בְּחִינַת גְּוָנִין עִלָּאִין שֶׁהֵם בְּחִינַת פְּאֵר, כַּמְבֹאָר בְּמָקוֹם אַחֵר. וְעַל יְדֵי זֶה 'נִמְשַׁל כַּבְּהֵמוֹת נִדְמוּ' כַּנַּ"ל. וְכָל אֶחָד כְּפִי מַה שֶּׁזּוֹכֶה לְתַקֵּן בְּחִינַת חֵטְא אָדָם הָרִאשׁוֹן עַל יְדֵי זֶה נִקְרָא בְּשֵׁם אָדָם. וְעִקַּר תִּקּוּן חֵטְא אָדָם הָרִאשׁוֹן, שֶׁהוּא זֻהֲמַת הַנָּחָשׁ, הוּא עַל יְדֵי תִּקּוּן הַקַּרְקַע כַּנַּ"ל, וְעַל כֵּן מִי שֶׁאֵין לוֹ קַרְקַע אֵינוֹ אָדָם, כִּי כָּל מַה שֶּׁיֵּשׁ לְהָאָדָם הוּא מְבָרֵר אוֹתוֹ מִזֻּהֲמַת הַנָּחָשׁ, וְעִקָּר הוּא לְבָרֵר וּלְתַקֵּן הַקַּרְקַע, שֶׁהוּא שֹׁרֶשׁ הַכֹּל וְשָׁם עִקַּר הַתִּקּוּן כַּנַּ"ל. וּכְשֶׁמְּתַקֵּן הַקַּרְקַע נִתְתַּקֵּן הַכֹּל וְנִזְדַּכֵּךְ הַכֹּל מִזֻּהֲמַת הַנָּחָשׁ, מֵחֵטְא אָדָם הָרִאשׁוֹן וַאֲזַי נִקְרָא בְּשֵׁם אָדָם כַּנַּ"ל. וּכְשֶׁנִּתְתַּקֵּן הַקַּרְקַע, שֶׁהוּא שֹׁרֶשׁ הַכֹּל, אֲזַי נִתְתַּקֵּן הַכֹּל וְעַל כֵּן כְּשֶׁקּוֹנֶה קַרְקַע וְזֶה כְּלָל שֶׁעַל יְדֵי כָּל הַקִּנְיָנִים מְתַקְּנִין וּמְבָרְרִין הַדָּבָר כַּנַּ"ל, נִמְצָא, כְּשֶׁקּוֹנֶה קַרְקַע וּמְתַקֵּן בְּחִינַת קַרְקַע שֶׁהִיא שֹׁרֶשׁ הַכֹּל, שֶׁהוּא בְּחִינַת כְּלַל תִּקּוּן חֵטְא אָדָם הָרִאשׁוֹן לְהוֹצִיא הָאֲדָמָה מִקִּלְלָתָהּ מִבְּחִינַת אֲרוּרָה הָאֲדָמָה וְכוּ'. וְעַל כֵּן בִּשְׁעַת קִנְיַן קַרְקַע מִתְגַּלִּין אוֹרוֹת הַגְּוָנִין שֶׁבְּכֶסֶף וְזָהָב מֵאַחַר שֶׁהוּא בְּחִינַת כְּלַל תִּקּוּן חֵטְא אָדָם הָרִאשׁוֹן:

(ב"ר פי"ב י"א) רבי יהושע אומר כל מה שיש בשמים ובארץ, אין ברייתו אלא מן השמים וכו'. ר' הונא אומר וכו' אין ברייתו אלא מן הארץ. נ"ל דלא פליגי ואלו ואלו דברי אלקים חיים, דידוע דכל העולמות נבראו במקום הפנוי שהוא סוד הצמצום להקרא מלך, והוא בנקודת המלכות הגנוזה והבן. והוא סוד יסוד העפר הכללי ואור הישר השופע מאור אין סוף ב"ה במדה במשקל כפי שיוכלו העולמות, יכונה בשם שמים וארץ, ויכונה אצל המקובלים יסוד הרוח הכללי, והבן מ"ש אחר כך הכל היה מן העפר (קהלת ג כ) אפילו גלגל חמה, עיין במקובלים ופרטות בשערי גן עדן בשער א"צ: