פירוש על רות ב:3

וַתֵּלֶךְ וַתָּבוֹא וַתְּלַקֵּט בַּשָּׂדֶה. מָצִינוּ בְמִדְרַשׁ רוּת, עַד לָא אֲזָלַת אָתַת? שֶׁהוּא אוֹמֵר "וַתָּבוֹא", וְאַחַר "וַתְּלַקֵּט". אֶלָּא שֶׁהָיְתָה מְסַמֶּנֶת הַדְּרָכִים קֹדֶם שֶׁנִכְנְסָה לַשָּׂדֶה, וְהָלְכָה וּבָאָה וְחָזְרָה לָעִיר כְּדֵי לַעֲשׂוֹת סִמָּנִים וְצִיּוּנִים שֶׁלֹּא תִטְעֶה בַּשְּׁבִילִין וְתֵדַע לָשׁוּב:

ותלך ותבא. מהו ותלך ותבא, א"ר אלעזר, שהלכה ובאה הלכה ובאה עד שראתה בני אדם המהוגנים לילך עמהם ^דקשה ליה להדורש הזה כקושיא שבדרשה הבאה והא עדיין לא הלכה ואתה אומר ותבא, ודריש שהיתה יראה ללכת יחידה וחפשה אנשים מהוגנים שבהולכי הדרך שילוו אותה על דרכה, וכל זמן שלא מצאה הלכה ושבה. [שנת קי"ג ב׳].

אחרי הקוצרים. והוא הלקט שהוא לעניים כמו שנזכר בתורה: