מדרש על רות ב:3

וַתֹּאמֶר רוּת הַמּוֹאֲבִיָּה אֶל נָעֳמִי אֵלְכָה נָּא הַשָֹּׂדֶה וַאֲלַקֳּטָה בַשִׁבֳּלִים אַחַר אֲשֶׁר אֶמְצָא חֵן בְּעֵינָיו (רות ב, ב), רַבִּי יַנַּאי אָמַר בַּת אַרְבָּעִים שָׁנָה הָיְתָה, וְאֵין קוֹרְאִין בַּת אֶלָּא לְבַת אַרְבָּעִים שָׁנָה. (רות ב, ג): וַתֵּלֶךְ וַתָּבוֹא, עַד כַּדּוּן לָא אֲזַלַת וְאַתְּ אֲמַרְתְּ וַתָּבוֹא, רַבִּי יְהוּדָה בְּרַבִּי סִימוֹן אָמַר הִתְחִילָה מְסַיֶּמֶת לְפָנֶיהָ הַדְּרָכִים. (רות ב, ג): וַיִּקֶר מִקְרֶהָ, אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן כָּל הָרוֹאֶה אוֹתָהּ מֵרִיק קֶרִי. (רות ב, ג): חֶלְקַת הַשָֹּׂדֶה מִמִּשְׁפַּחַת אֱלִימֶלֶךְ, שֶׁנִּתַּן לָהּ מִמִּי שֶׁהוּא רָאוּי לִפֹּל בְּחֶלְקָהּ.

(משלי ט ט) תן לחכם ויחכם עוד אמר רבי אלעזר זו רות המואביה ושמואל הרמתי. רות דאלו נעמי קאמר לה (רות ג ג) ורחצת וסכת וגו׳ וירדת הגורן ואלו בדידה כתיב ותרד הגורן והדר ותעש ככל אשר צותה חמותה. שמואל דאלו עלי קא״ל (שמואל א ג ט) שכב והיה אם יקרא אליך ואמרת דבר ה׳ כי שומע עבדך ואלו בדידיה כתיב ויבא ה׳ ויתיצב ויקרא כפעם בפעם שמואל שמואל ויאמר שמואל דבר כי שומע עבדך ולא אמר דבר ה׳. (רות ב ג) ותלך ותבא ותלקט בשדה אמר רבי אלעזר שהלכה ובאתה הלכה ובאתה עד שמצאה בני אדם המהוגנים לילך עמהם. (שם) ויאמר בועז וגו׳ למי הנערה הזאת וכי דרכו של בועז לשאול בנערה. אמר רבי אלעזר דבר חכמה ראה בה ב׳ שבלים לקטה שלשה שבלים אינה לקטה. במתניתא תנא דבר צניעות ראה בה עומדות מעומד נופלות מיושב. (שם) וכה תדבקין עם נערותי וכי דרכו של בועז לדבק עם הנשים אמר רבי אלעזר כיון דחזא (רות א יד) ותשק ערפה לחמותה ורות דבקה בה אמר שרי לאדבוקי בה. (שם ב) ויאמר לה בועז לעת האוכל גשי הלום אמר רבי אלעזר רמז לה עתידה מלכות בית דוד לצאת ממנה דכתיב ביה הלום שנא׳ (ש״ב ז יח) ויבא המלך דוד וישב לפני ה׳ ויאמר מי אנכי ה׳ אלהים ומי ביתי כי הביאתני עד הלום. (רות ב יד) וטבלת פתך בחומץ אמר רבי אלעזר מכאן שחומץ יפה לשרב. רבי שמואל בר נחמני אמר רמז רמז לה עתיד בן לצאת ממך שמעשיו קשים כחומץ ומנו מנשה. (שם) ותשב מצד הקוצרים אמר רבי אלעזר מצד הקוצרים ולא בתוך הקוצרים רמז רמז לה עתידה מלכות בית דוד שתתחלק. (שם) ויצבט לה קלי ותאכל וגו׳ אמר רבי אלעזר ותאכל בימי דוד ותשבע בימי שלמה ותותר בימי חזקיה. ואיכא דאמרי ותאכל בימי דוד ובימי שלמה ותשבע בימי חזקיה ותותר בימי רבי דאמר מר אחוריריה דרבי הוה עתיר משבור מלכא. במתניתא תנא ותאכל בעוה״ז ותשבע לימות המשיח ותותר לעתיד לבוא:

עח "תֵּן לְחָכָם וְיֶחְכַּם עוֹד" (משלי ט). "אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: זוֹ רוּת הַמּוֹאֲבִיָּה וּשְׁמוּאֵל הָרָמָתִי. 'רוּת', דְּאִלּוּ נָעֳמִי קָאָמַר לָהּ: (רות ג) "וְרָחַצְתְּ וָסַכְתְּ וְגוֹ' וְיָרַדְתְּ הַגֹּרֶן". וְאִלּוּ בְּדִידָהּ כְּתִיב: "וַתֵּרֶד הַגֹּרֶן", וְהָדַר, "וַתַּעַשׂ כְּכֹל אֲשֶׁר צִוַּתָּה חֲמוֹתָהּ". שְׁמוּאֵל, דְּאִלּוּ עֵלִי קָאָמַר לֵיהּ: (שמואל א ג) "שְׁכָב, וְהָיָה (כי) [אִם] יִקְרָא אֵלֶיךָ, וְאָמַרְתָּ: דַּבֵּר ה', כִּי שֹׁמֵעַ עַבְדֶּךָ". וְאִלּוּ בְּדִידֵיהּ כְּתִיב: (שם) "וַיָּבֹא ה' וַיִּתְיַצַּב וַיִּקְרָא כְפַעַם בְּפַעַם 'שְׁמוּאֵל' 'שְׁמוּאֵל', וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל: דַּבֵּר כִּי שֹׁמֵעַ עַבְדֶּךָ". וְלֹא אָמַר: "דַּבֵּר ה'". (רות ב) "וַתֵּלֶךְ וַתָּבוֹא וַתְּלַקֵּט בַּשָּׂדֶה", אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: שֶׁהָלְכָה וּבָאתָה, הָלְכָה וּבָאתָה, עַד שֶׁמָּצְאָה בְּנֵי אָדָם הַמְהֻגָּנִים לֵילֵךְ עִמָּהֶם. (שם) "וַיֹּאמֶר בֹּעַז וְגוֹ' לְמִי הַנַּעֲרָה הַזֹּאת", וְכִי דַּרְכּוֹ שֶׁל בֹּעַז לִשְׁאֹל בְּנַעֲרָה? אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: דְּבַר חָכְמָה רָאָה בָּהּ, שְׁנֵי שִׁבֳּלִים לָקְטָה, שְׁלֹשָׁה שִׁבֳּלִים אֵינָהּ לָקְטָה. בְּמַתְנִיתָא תָּנָא: דְּבַר צְנִיעוּת רָאָה בָּהּ, עוֹמְדוֹת, מְעֻמָּד, נוֹפְלוֹת, מְיֻשָּׁב. (שם) "וְכֹה תִדְבָּקִין עִם נַעֲרֹתָי". וְכִי דַּרְכּוֹ שֶׁל בֹּעַז לִדַּבֵּק עִם הַנָּשִׁים? אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: כֵּיוָן דְּחָזָא: (רות א) "וַתִּשַּׁק עָרְפָּה לַחֲמוֹתָהּ, וְרוּת דָּבְקָה בָּהּ", אָמַר: שָׁרִי לְאִדְבּוּקִי בָּהּ. (שם ב) "וַיֹּאמֶר לָה בֹעַז לְעֵת הָאֹכֶל גֹּשִׁי הֲלֹם", אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: רֶמֶז רָמַז לָהּ, עֲתִידָה מַלְכוּת בֵּית דָּוִד לָצֵאת מִמֶּנָּה. דִּכְתִיב בֵּיהּ: "הֲלֹם", שֶׁנֶּאֱמַר: (שמ"ב ז) "וַיָּבֹא הַמֶּלֶךְ דָּוִד וַיֵּשֶׁב לִפְנֵי ה', וַיֹּאמֶר: מִי אָנֹכִי, ה' אֱלֹהִים? וּמִי בֵיתִי? כִּי הֲבִיאֹתַנִי עַד הֲלֹם". (רות ב) "וְטָבַלְתְּ פִּתֵּךְ בַּחֹמֶץ", אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: מִכָּאן שֶׁהַחֹמֶץ יָפֶה לַשָּׁרָב. רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי אוֹמֵר: רֶמֶז רָמַז לָהּ, עָתִיד בֵּן לָצֵאת מִמֵּךְ שֶׁמַּעֲשָׂיו קָשִׁים כַּחֹמֶץ, וּמַנוּ? מְנַשֶּׁה. (שם) "וַתֵּשֶׁב מִצַּד הַקֹּצְרִים", אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: מִצַּד הַקּוֹצְרִים וְלֹא בְּתוֹךְ הַקּוֹצְרִים. רֶמֶז רָמַז לָהּ, עֲתִידָה מַלְכוּת בֵּית דָּוִד שֶׁתִּתְחַלֵּק. (שם) "וַיִּצְבָּט לָהּ קָלִי וַתֹּאכַל" וְגוֹ'. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: 'וַתֹּאכַל' בִּימֵי דָּוִד, 'וַתִּשְׂבַּע' בִּימֵי שְׁלֹמֹה, 'וַתֹּתַר' בִּימֵי חִזְקִיָּה. וְאִיכָּא דְּאַמְרֵי: 'וַתֹּאכַל' בִּימֵי דָּוִד וּבִימֵי שְׁלֹמֹה, 'וַתִּשְׂבַּע' בִּימֵי חִזְקִיָּה, 'וַתֹּתַר' בִּימֵי רַבִּי. דְּאָמַר מַר: אֲהוּרוּרֵיהּ דְּרַבִּי, הֲוָה עַתִּיר מִשְּׁבוּר מַלְכָּא. בְּמַתְנִיתָא תָּנָא: 'וַתֹּאכַל' בָּעוֹלָם הַזֶּה, 'וַתִּשְׂבַּע' לִימוֹת הַמָּשִׁיח, 'וַתֹּתַר' לֶעָתִיד לָבוֹא.