פירוש על רות ב:2

אֵלְכָה נָּא הַשָּׂדֶה. לְאֶחָד מִשְּׂדוֹת אַנְשֵׁי הָעִיר אַחֲרֵי אֶחָד מֵהֶם "אֲשֶׁר אֶמְצָא חֵן בְּעֵינָיו", שֶׁלֹּא יִגְעַר בִּי:

לכי בתי. א"ר ינאי, בת ארבעים שנה היתה ואין קורין בת אלא לבת ארבעים שנה ^גסתומים הדברים. ויש מי שפירש דקשה איך אמרה אחר אשר אמצא חן בעיניו דאיך לא יראה לנפשה משום מכשול, ע"ז אמר ר' ינאי דהיתה בת מ' שנה, שכבר נחו בה רגשי הנוער, ומ"ש אין קוראין בת אלא לבת מ' שנה הכונה שאין לפרש שהיתה עוד יותר משום דשם בת ענינו שעומדת לבנות בית, ומי שאינה נשאת עד מ' שנה שוב אינה יולדת, ולכן בכלל לא יונח שם בת על יותר ממ' שנה [מס' תפארת ציון], וע' בהגהות רד"ל ומש"כ בתו"ת פ' שמות בפסוק ויקת את בת לוי. ובזוהר שמות (י"ב) אתתא עד לא אזדווגת אתקרייא בת בתר דאזדווגת אתקרייא אשה (הר"מ ברלין). .
(מ"ר)

אחר אשר אמצא חן בעיניו. יש אומרים כי הוי"ו שב אל בועז הנזכר. והטעם אולי יהיה. ולפי דעתי שהוי"ו שב אל בעל השדה, ואם לא נזכר בעבור ויקר מקרה, וטעמו כן הוקרה.