פירוש על שמות 1:15

ויאמר מלך מצרים למילדות לא אמר הכתוב מה אמר כי על דברים שאח"ז כתיב ויאמר ונ"ל כי א"ל אל תחישו מן העונש כי אני מלך ולב מלך ביד ה' ודאי הוא רצונו בכך שנתן בלבי לעשות דבר זה:

ויאמר מלך מצרים למילדות העבריות אשר שם האחת שפרה ושם השנית פועת ויאמר בילדכן את העבריות וגו'. הנה רבינו מהר"ם אלשיך ז"ל דקדק בזה בי אומרו ויאמר פעם שנית הוא מיותר יען כי הלא בפסוק הראשון שאמר ויאמר מלך וגו' לא הוזכר שאמר להם דבר ודוק' מזכיר בו שמותן וע"ש בדבריו ז"ל מה שפירש בזה והנה אפשר לפרש בס"ד בדרך אחד מעין דרך הרב ז"ל והוא כי רז"ל כתבו שהמילדות היו יוכבד ומרים והאחת נקראת שפרה על שם שהיתה משפרת את הולד והב' פרעה שהיתה פועה ומדברת והוגה לולד כדרך הנשים המפייסות תינוק הבוכה וכמ"ש רש"י ז"ל והנה מעתה בא וראה צדקניות אלו כמה היו רחמניות על הולר אשר קראום בשמות חדשים על צד רחמנותם על הילדים והנה פרעה בשמעו שמות המילדות שנקראו שפרה ופועה מכח רחמנותן על הילדים לזה הוצרך לצוות להם צווי הרע הזה שיהרגו את הזכרים הוא בעצמו ולא צוה אותם ע"י א' ממשרתיו כי הא ודאי יש לפרעה שרים הרבה ובפרט שר המשנה שלו שהוא מצווה לשר המשנה והוא עושה מאמר המלך כדרך המלכי' אבל לא שהכל יעש' בעצמו ולא היה צריך שהוא בעצמו יאמר למילדות הצווי הזה אלא הוא היה צ"ל למשנהו ומשנהו יקראם למילדות ויצוום בי הא ודאי שאין מדרך נימוסי המלכות שהמלך בעצמו ידבר עם המילדות וגם עוד שנימוס המלכות שאפי' אם המלך ירצה לדבר עם אדם גדול לא ידבר כי אם ע"י תורגמן וכמ"ש רבינו מהר"ם אלשיך ז"ל ע"פ ידבר נא עבדך דבר באזני אדוני ואל יחר אפך בעבדך שרצה לדבר עמו בלתי מתורגמן הפך נימוס המלכות ע"ש. אמנם מאחר שראה פרעה שכ"כ הם דחמניות על הילדים שקראום בשמות אלו לכן אמר הנה אלו שכ"כ רחמניות קשה הדבר לפתותן בזה שיהרגו הילדים ובודאי לא ישמעו ולכן יותר טוב שאנכי בעצמי אדבר עמהם על זה ולא ע"י השרים וגם שאדבר עמהם שלא ע"י תורגמן כי אולי בראותם כל הכבוד הזה שאני עושה להן יתפתו לקיים הצווי הזה ויהרגו הילדים וז"ש ויאמר מלך מצרים למילדות ר"ל הנה הפסוק בא להודיענו פה שלא היה הצווי למילדות מפי שר המשנה או משאר שרים אלא הצווי היה מפי מלך מצרים עצמו שדבר עמהם פה לפה ולא ע"י תורגמן וזהו ויאמר מלך מצרים הוא עצמו אמר למילדות והטעם שהוצרך לזה להקטין גדולתו ולדבר עם המילדות יען כי שם האחת שפרה ושם השנית פועה שאלו המילדות כ"כ היו רחמניות על הילדים שהאחת נקראת שפרה שמשפרת וכו' והב' פועה שפועה וכו' ואם כן היו ידועות ומוחזקות שהן רחמניות ולכך חשש פרעה פן לא יקיימו גזרת הצווי הרע הזה לכן רצה להחניף להן לפתותן בכבוד הזה שעשה להן שדיבר הוא עצמו עמהן כדי שאז יתפתו ויקיימו הצווי וחזר הכתוב לומר אז האמירה שלו שא"ל וזהו ויאמר בילדכן את העבריות וכו' והנה כל מגמת הפסוק בזה להודיעך רוב צדקת המילרות שאפי' שראו כל הכבוד הזה שעשה להן עכ"ז הם לא נתפתו בזה לשמוע דבריו ולזה רמז הכתוב ג"כ עוד ותיראן המילדות את האלהים ולא עשו כאשר דבר אליהן מלך מצרים דלכאורה תיבת אליהן יתירה והיה די לומר כאשר דבר מלך מצרים ואמנם כפי האמור אתי שפיר שאפי' שראו שאליהן דייקא דבר מלך מצרים עכ"ז לא נתפתו בזה:

למילדת. הוּא לְשׁוֹן מוֹלִידוֹת, אֶלָּא שֶׁיֵּשׁ לָ' קַל וְיֵשׁ לָ' כָּבֵד, כְּמוֹ שׁוֹבֵר וּמְשַׁבֵּר, דּוֹבֵר וּמְדַבֵּר, כָּךְ מוֹלִיד וּמְיַלֵּד: