פירוש על שמות 1:7

בני ישראל פרו כו'. דהנה הפסוק יש לו פירוש בפ"ע ואיך הוא פירושו התחלה ובני אם אינו שייך לעיל. אך הנה ו מרומז על הצדיק כי זה הוא נקרא שורק בלשון המקובלים אותיות קשר שהצדיק מקשר ומיחד קב"ה עם כנ"י. וגם שנקרא מלאפו"ם לשון הרחב פיך ואמלאהו זה לשון מלא פום. וקאי על הצדיק כנ"ל. ובשביל שהוא לשון קשר ואחדות מי ששונא את אשר יש להם התקשרות ואהבה רבה ביניהם ודאי פגם בריתו ע"כ הוא היפך מזה כי צדיק נקרא הנוטר ברית. וזה ובני ישראל לשון קשר עם בני ישראל אותם הם פרו וישרצו כו' ויעצמו במאוד הוא בני חיי ותמלא הארץ ארציות אותם הוא מזוני:

ובני ישראל פרו וישרצו וירבו ויעצמו במאד מאד. הנה איתא במדרש שכל אחת ואחת ילדה ששה בכרס אחד וגם איכא מ"ד עוד במדרש שילדו ששים בכרס אחד ואל תתמה שהרי עקרב שהיא מן השרצים יולדת שבעים ע"ש במדרש. והנה לכאורה נמצא שבין מ"ד ששה בכרס א' ובין מ"ד ששים בכרס אחד יש הפרש גדול ביניהם ואיך הפליג המ"ד השני כ"כ והנה למ"ד ששה בכרס אחד ראיתי להרב דבק טוב ז"ל שהביא טעם לזה משום דכתיב וכאשר יענו אותו כן ירבה והם היו עוברים בששה ימי השבוע ובשבת לא היה להם עבודה ולכן ילדו ששה בכרס אחד כנגד ששה ימים של עבודה כמ"ש כאשר יענו אותו כן ירבה דייקא עכ"ד ע"ש ונמצא דלסברת המ"ד ששה בכרס אחד יש לזה טעם כנגד ימי העבודה אבל למ"ד ששים בכרס אחד מנין לו הפלגה זו. ויובן בס"ד לפרש דרך דרש והלצה והוא דהנה קרא אמר ובני ישראל פרו מה בא להשמיענו דמהיכא תיתי שלא יהיו פרים ובא לומר פרו אלא ודאי דהפסוק משמיענו בזה דבר חידוש והיינו שפרו שלא כדרך הטבע וא"כ נוקים דא לחידוש דפרו כמ"ד שאמר כל אחת ואחת ילדה ששה בכרס אחד כי לא יש חכם שאמר חסר מזה המנין וגם שזה המנין יש לו טעם וסמך ובודאי שלא ילדו פחות מזה יען כי הכל היו עובדים בששת ימי השבוע כי לכן דייק המד' ואמר כל אחת ואחת ילדה ששה בכרס אחד וא"כ זה המ"ד ששים בכרס אחד יוקים לחידוש דפרו בששה בכרס אחד כי לא אפשר לחסר מזה לפי הטעם האמור והנה אחד תיבת פרו אמר קרא וישרצו וידוע הוא דו"או להוסיף ומה בא להוסיף ואפשר לומר שבא להוסיף ב"פ על פרו או אפשר ג"פ או ד"פ ואמנם הכלל ידוע דתפסת מועט תפסת תפסת מרובה לא תפסת ונאמר שבא להוסיף כפל אחד דוקא וא"כ מאחר שתיבת ופרו מוקמינן לה בששה בכרס אחד השתא וא"ו דוישרצו בא להוסיף כפל אחד והיינו שנים עשר בכרס אחד והכוונה הוא לומר דיש מהם נשים שילדו י"ב בכרס אחד ונמצא לפי זה תיבה וישרצו יש לאוקומה בי"ב ואח"כ אמ' קרא וירבו בוא"ו להוסיף על תיבת וישרצו וג"כ תאמר תפסת מועט תפסת ולא תרבה כי אם כפל אחד על וישרצו וא"כ מאחר דתיבת וישרצו אוקמת לה בי"ב השתא תיבת וירבו בא להוסיף כפל אחר דוקא והוא כ"ד ובא לאשמועי' עוד דיש מהם עוד נשים שילדו כ"ד בכרס אחד ונמצא לפ"ז תיבת וירבו יש לאוקומה בכ"ד ואח"כ אמר קרא ויעצמו בו"או להוסיף על תיבת וירבו וג"כ תאמר תפסת מועט תפסת ולא תרבה כי אם כפל אחר על וירבו וא"כ השתא מאחר דתיבת וירבו אוקמת לה בכ"ד אז תיבת ויעצמו בא להוסיף כפל אחר דוקא והוא מ"ח ובא לאשמועינן עוד דיש מהם עוד נשים שהיו יולדים מ"ח בכרס אחד ונמצא לפ"ז תיבת ויעצמו יש לאוקומה במ"ח ואח"כ אמר קרא במאד דג"כ בא לרבות בתיבת מאד על מספר המ"ח והשתא יש לספוקי באיזה רבוי בא לרבות אם ברבוי הששה או ברבוי הי"ב או ברבוי הכ"ד או ברבוי המ"ח וג"כ תאמר כזה תפסת מועט תפסת תפסת מרובה לא תפסת ותאמר שבא לרבות ברבוי הששה על מספר המ"ה והיינו שיהיה מספר נ"ד שאין לומר שבא לרבות כפל על מ"ח כי לא יש וא"ו להוסיף אלא נאמר בא לרבות על מספר המ"ח ששה דוקא והיינו לומר שיש מהם נשים שהיו יולדות נ"ד ככרס אחד ונמצא דעד כאן אשמועינן נ"ד בכרס אחד ואח"כ שאמר קרא עוד מאד פעם שנית וג"כ תאמר כנז"ל שבא לרבות עוד ששה הרי ששים לומר שהיה מהם נשים שהיו יולדות ששים בכרס אחד ולכן ס"ל לזה המ"ד במדרש שהיו יולדות ששים בכרס אחד ע"כ ותו לא:

כי לגוי גדול אשימך שם. וכה"א ובני ישראל פרו וישרצו וירבו ויעצמו במאד מאד (שמות א ז) ששה מדות כנגד ששה דברים שבהבטחה. שלשה אמירות. שלשה אנכי. אנכי האל. אנכי ארד עמך. ואנכי אעלך גם עלה. שלשה אמירות. ויאמר אלהים לישראל. ויאמר יעקב יעקב. ויאמר אנכי האל.