פירוש על שמות 1:10

הבה נתחכמה לו ארז"ל הבה נתחכמה למושיען של ישראל נ"ל בס"ד כי מצרים מספרם ש"ף ואם תוסיף אות ה"א לקרותה מצרימה יהיה מספרם שפ"ה מכוון למספר שכינה שהיא מושיען של ישראל ואלו המצריים חשבו אם יהיה שוה מספר שמם עם מספר שכינה בזה יתגברו כנגד מושיען של ישראל והמה ראו אצל פרעה יש אות ה"א בסוף שמו לכך בקשו שיתן אות ה"א מסוף שמו ויניחנה בסוף שם מצרים שתהיה נקראת מצרימה ובזה יכולים להתגבר כנגד מושיען של ישראל שהוא אור השכינה ולז"א הבה נתחכמה לו מלת הבה קרי בה הב ה"א משמך אל שמינו מצרים כדי שבזה נתחכמה נגד מושיען של ישראל ובאמת בקשה זו שבקשו מפרעה ליתן את אות ה"א היא לרעתו כי עי"כ ישאר בפרעה אותיות עפר וזו מורה שיתרוקן רכושו וישאר על העפר וכאשר היה אח"כ וינצלו את מצרים:

ויאמר אל עמו הנה עם בני ישראל רב ועצום ממנו הבה נתחכמה לו פן ירבה והיה כי תקראנה מלחמה ונוסף גם הוא על שונאינו ונלחם בנו ועלה מן הארץ. יובן בס"ד דהנה ידוע שגזירת השעבוד היתה ארבע מאות שנה וישראל יצאו ברד"ו קודם הזמן ונתנו טעם לזה חדא משום דרבוי אכלוסין השלים המנין ועוד אמרו דקושי השעבוד השלים המנין והנה פרעה ידע באצטגנינות שלו שאם ישראל יעבדו במצרים זמן הקצוב יאבדו ח"ו ולא שייך שיצאו לעולם וכמ"ש רז"ל שאם היו שוהין רגע אחד היו נטמעים בשער החמשים ולא היו יוצאים לעולם והנה גם הוא ראה שמעלת ישראל נשגבה מאוד ורבה ולא אפשר שהקב"ה ימסרם לגמרי ביד מצרים ולכן הכריח בדעתו שודאי הקב"ה יעשה להם סיבה להצלתם שיוכלו לצאת קודם הזמן וחשב שהקב"ה ירבה אותם רבוי שלא כפי הטבע ואז בזה אפשר שיצאו קודם הזמן משום דרבוי אוכלוסין יהיה משלים המנין ולכן דן בדעתו שיותר טוב לעשות להם קושי השעבוד דאז יהיה קושי השעבוד משלים המנין דכשיראה הקב"ה שעושים להם קושי השעבוד שיש בזה להשלים המנין אז לא ירבה אותם עוד שלא כדרך הטבע דמאחר שיש להם הצלה בזה לא יעשה להם נס שלא כדרך הטבע וממילא יהיה זה למצרים חצי נחמה שהגם שאין עובדים אצלם ת' שנה שלמים עכ"פ הם עושים להם קושי השעבוד משא"כ אם היתה השלמת הזמן מכח הרבוי היתה זאת למצרים לשכים בעיניהם ולצנינים בצדם שרואים את ישראל פרים ורבים שלא כדרך הטבע וגם זה הרבוי יהיה להצלחתם להשלים הזמן שאז יהיה להם טובה בכפלים הרבוי וגם שיצאו הודם זמנם תרתי לטיבותא ואמנם הנה הש"ית לא כן יחשוב כאשר חשבו הם שבראותו קושי השעבוד יבטל מהם נס הרבוי אלא הש"ית עשה גם רצונו להיטיב לישראל ברבוי הבנים ואז בזה הפסידו המצריים יותר דאם לא היו עושים להם קושי השעבוד הנה רבוי הבנים לבדו לא היה בו יכולת מספיק לחסר מן הזמן ק"ץ שנים כאשר היה באמת ועכ"פ היו צריכים לעבוד יותר מר"דו אכל עתה שעשו להם קושי השעבוד ניכה להם סך מה וממילא מכח זה ומכח זה עלה להם בחשבון הניכוי ק"ץ שנים ויצאו בר"דו והנה אפשר לדמות ענין זה להמשל שכתבו רז"ל באחד שנשא ב' נשים אחת ילדה וא' זקנה והיה בזקנו שערות שחורות ושערות לבנות והיתה הילדה מקטעת לו הלבנות והזקנה מקטעת לו השחורות ונמצא שיצא קרח מכאן ומכאן ולא נשאר לו כלום וכן פרעה היה הרבוי מנכה מצד א' והקושי השעבוד מנכה מצד אחר וממילא יצא קרח מכאן ומכאן. ובזה יובן בס"ד ויאמר אל עמו הנה עם בני ישראל רב ועצום ממנו שראה שהם יולדים ורבים הפך הטבע ששה בכרס אחד ויותר ומזה הבין שהקב"ה עשה להם זאת כדי להצילם קודם הזמן הקצוב שאז יהיה רבוי אכלוסין משלים המנין וא"כ דא עקא שיהיה לישראל טובה כפולה ומכופלת שירויחו גם הרבוי גם הניכוי של הזמן ולכן הבה נתחכמה לו ליתן עצה על זאת דמאחר שמוכרח שיהיה להם דבר שיהיה מכחו ניכוי הזמן א"כ צריך לחפש לעשות להם דבר שיהיה להם ממנו ניכוי הזמן ואמנם יהיה להם בו צער שעכ"פ תהיה בזה למצרים חצי נחמה וזהו פן ירבה ר"ל פן ירבה עוד יותר מזה ואז תהיה הצלתם מכח הרבוי שינכה להם מהזמן מצד הרבוי ועוד יש חששה מן הרבוי שאם תקרא מלחמה ונוסף גם הוא על שונאינו ונלחם בנו ועלה מן הארץ קודם הזמן שצריך להיות גם על פי חשבון הניכוי מצד הרבוי דהיינו שאם מצד הרבוי צריך לנכות להם מן הזמן חמשים שנה הם יצאו בחזקה קודם מאה שנה מחמת שתקרא מלחמה ויתוספו גם הם על השונאים ואז יגבר מזלם וילחמו בהם ויעלו ממצרים יען דע"י שרואים עצמם שהם רבים אז יעלה על לבם להלחם במצרים ולעלות מתחת ידם גם בלתי בא הזמן שצריכים לצאת דמכח הרבוי שהם רבים וגם רואים שהאויב נלחם עם מצרים מבחוץ אז יהיה להם תגבורת לב להלחם גם הם עם מצרים ולעלות מתחת ידם ולכן נתייעצו כולם בשפה אחת לשים עליהם שרי מסים כדי לענותם בסבלותם שאז כשיראה הקכ"ה קושי השעבוד שעושים להם אז ימנע מהם הרבוי דכל עוד שאפשר להצילם כדרך הטבע לא יעשה להם הקב"ה נס שלא כדרך הטבע שיהיו פרים ורבים ששה בכרס אחד שלא כדרך הטבע ואמנם הקב"ה לא כן חשב אלא וכאשרי ענו אותו כן ירבה ברבוי הבנים וכן יפרוץ מלשון פירצה ר"ל שכנגד העינוי והרבוי כן יפרוץ ויחסר מן הזמן שעושה פרצות גדולות בזמן הקצוב להם לנכות ממנו כפי חשבון שצריך לנכות מכח קושי השעבוד ורבוי הבנים ולכן ויקוצו מפני בני ישראל שראו שהופרה עצתם ולא הועילה להם: