פירוש על שמות 12:19

בפסוק שבעת ימים שאר לא ימצא כי כל אוכל מחמצת ונכרתה להרשב"ץ בספר יבין שמועה במאמר חמץ בל יראה סייג עשתה תורה דלמא יבוא לאכול ויהיה כי כל כו' טעם ול"ד כרת ה"ה ע"פ עד הלילה עשה תשביתו ג"כ סייג הוא דלמא אתי למיכל ורק לאו ופירש"י ר"פ אלו עוברין נוקשה ותערובת ב"י י"ל זול בתר טעמא יע"ש וי"ל. כתבנו פ' וארא מענין חמ"פ בק"ו. והנה האוכל דבר נלמד בק"ו אם לוקה מכות מרדות תלוי בב' הטעמים אי אין עונשין שמא יש פירכא אין לוקה מ"מ עב"י י"ד רצ"ז ספק בעיא אין לוקה מ"מ לטעם מדה מסורה לוקה מכות מרדות ועמ"ש בס' ש"ה כלל ארוך בזה.

נסתפקתי גיורת שהיה לה חמץ ע"פ בשבע ומתה והפקר הוא לאחר הפסח אי שרי לישראל לזכות בו. דקנסא קניס ועבר בל יראה לאו דווקא כמ"ש אי"ה בפריי לא"ח ה"פ ונשים אי מחויבת במ"ע זו דלאו ליכא עד הלילה. וכ"ת אי ליתא בנשים אמאי ב"י ניתק לעשה כמ"ש התוס' פסחים כ"ט ב' ופסחים צ"ו א' הא לאו שאין ניתק למקצתו לא ניתק לכולו כמ"ש הר"מ ז"ל פ"א מהל' תמורה בממיר י"ל התם ציבור ושותפין אין עשה כלל דאין עושין תמור משא"כ עשה תשביתו בנשים ג"כ אי רוצה משבית החמץ ועתוס' קידושין ל"ב י"ט עשה ול"ת ונשים שרק ל"ת לחודיה ומ"ע דנותר בשריפה למ"ד שלא בזמנו ג"כ ביום אין נוהג בנשים אפ"ה הזה ניתוק כאמור וער"מ פרק עשירי מה' ק"פ הי"א קמ"ל הא ועמ"ל פח"י מהל' פסולי המוקדשין ולא הבינותי שם בה"ט באימרין איזה ניתוק יש יע"ש והנה במחלוקת שנויה לטעם הרשב"ץ דב"י מטעם דלמא אתי למיכל ה"ה אשה ולמ"ד גזירת הכתוב הוא י"ל אשה פטורה ממ"ע זו. וגם למ"ד עד הלילה בלאו נמי אסור לאחר הפסח והשתא למ"ד ס"ס בדרבנן לחומרא יש כאן ס"ס לאיסורא שמא כרשב"ץ ושמא עד הלילה עובר בלאו ועמ"ש בפריי לי"ד ק"י.

לא ימצא בבתיכם. מִנַּיִן לַגְּבוּלִין? תַּלְמוּד לֹוֹמַר "בְּכָל גְּבוּלֶךָ" (שמות י"ג); מַה תַּ"לֹ בְּבָתֵּיכֶם? מַה בֵּיתְךָ בִּרְשׁוּתְךָ, אַף גְּבוּלְךָ שֶׁבִּרְשׁוּתְךָ, יָצָא חֲמֵצוֹ שֶׁל נָכְרִי שֶׁהוּא אֵצֶל יִשְׂרָאֵל וְלֹא קִבֵּל עָלָיו אַחֲרָיוּת (מכילתא):