Responsa על שמות 12:19

לא. על החומץ שנתערב בשמרי שכר יש לו למוכרו לגוים קודם הפסח ולומר לו אם תשמרהו עד לאחר הפסח אקנהו ממך או אני או יהודי אחר. על אבן שוקת שקורי' ווארשרשטיין ששופכי' בהן ברה"י והשופכי' מקלהי' לרה"ר אם [אינו] קמור פי' מכוסה ד' אמות ברה"ר אסור כדתנן בפ' כיצד משתתפי' (פ"ח ע"א) ביב שהוא קמור ד' אמות ברה"ר שופכי' לתוכו כו' ואע"ג שאין לנו עתה רה"ר וכל רחובות שלנו כרמלית הם דלא מקרי רה"ר אא"כ רוחב ט"ז אמות ומפולש משער לשער וס' ריבואות בוקעין בו וכיון דכרמלית נינהו הי' לנו להתיר דכחו בכרמלית לא גזר כדאי' פ' הזורק (שבת ק' ע"ב) גבי ספינות שופכי' היכא שדר להו ומשני אדופני ספינה דכחו בכרמלית לא גזור הא ליתא דה"מ דהתם בספינה בים או בנהר דלא אתו למיחלף ברה"ר דליכא הכא רה"ר אבל בעיר אפי' כרמלית לא דגזרו אטו רה"ר כדמשמע בסוף פ' כיצד משתתפין (עירובין פ"ח ע"א) ל"ש אלא למלאות אבל לשפוך והלכה כא"ד דבשל סופרי' הלך אחר המיקל (ע"ז ז' ע"א) אפ"ה אסור דשאני התם שאינו מתכוין שיצא לחוץ אבל הכא מתכוין להוציאו.

על החומץ שנתחמץ בשמרי שכר. יש למוכרו לגוים קודם הפסח ולומ' לו אם תשמרהו עד לאחר הפסח אקנהו ממך או אני או יהודי אחר

והשיבו מצות חמץ הרי היא מצוה ראשונה שנצטוו בה ישראל כולם וקיבלוה עליהם באהבה ובחיבה ובריעות והחמירו בכלליה ופרטי' הלא תראה שהחמיר בה הכתוב בבל יראה ובל ימצא משא"כ בשארי אסורים שבתורה חוץ מע"ז שכתוב בה לא תביא תועבה אל ביתך, וכל המאריך בדקדוקיהם מאריכין לו ימיו ושנותיו: