Parshanut על שמות 12:19

שבעת וכו' שאור לא ימצא בבתיכם. כי אינו ראוי לשום אדם. כי כל אוכל מחמצת בין נשים בין אנשים ונכרתה ולכן לא ימצא בבתיכם, ולהוראה זו כתב בתיכם כי בית הוא מכונה מי שיש לו אשה וכמו שאמרו בית ישראל אלו הנשים כו' סוף פ"ב דשביעית מזה דמרבי רבנן מכי כל הנשים והוא טעם, לכן לא שייך למידרש מכי דרשא אחרינא, אבל גבי כל המנחה כו' לא תעשה חמץ כי כל שאור כו' אין זה טעם מספיק. דהא אפילו לאחר קמיצת המנחה שירים של כהן ג"כ המחמץ לוקה, לכן מרבה מכי לרבות עירובו ומסולק קושיית הגמ' ריש אלו עוברין. לכן אמר קשיא ולא תיובתא דאיכא תירוץ כמוש"כ ז"ל וע"ד הפשט אמר חלקם נתתי מאשי והוא כאלו זכה האש בכולן והם זכו מהאש, לכן חמץ שאסור להקטיר גם לכהנים אסור לאכול, ועיין במדרש תשא פ' מ"א א"ל איני מבקש אלא מה שבתוך פיך כו' ודו"ק היטב.

שאור לא ימצא בבתיכם. פירוש, דאשכחן ויחפש וימצא, הרי אחר החיפוש מקרי מציאה, וכאומר אם תחפש לא תמצא שאור, ומזה למדנו שצריך לחפש אם יש חמץ, ואז תדע כי לא ימצא אחר החיפוש [ולפירוש זה בדיקה מן התורה] ולכן דוקא בבתיכם אבל בחצרות אינו צריך לחפש ולבדוק דהעורבים אוכלים אותם, וכדאמר רב. והכותים טעי בזה דהם משהין חמץ בחצר דאינון דרשי בבתיכם ולא בחצריכם, וזה אינו דנפקא לן מלא יראה ושם בכל גבולך כתיב וילפינין שאור שאור ועיין ירושלמי ריש פסחים אבל בחצירות חשודין הן וכו'. ודו"ק כנ"ל ע"ד הפשט.

כל אוכל מחמצת ונכרתה כו', לא כתוב כאן מיום הראשון, עד יום השביעי כמו שכתב לעיל ונכרתה כו' מישראל מיום הראשון כו', ורק גבי אכילת מצה כתב עד יום אחד כו' משום, דהכא מסיים בגר ובאזרח, ובגר יתכן שאם נתגייר בתוך הפסח הלא אז לא יהיה בו הדין דחיוב כרת רק מיום שנתגייר לפיכך לא כתב כאן מיום הראשון ועיין סוכה כ"ז ע"ב ופשוט.