פירוש על שמות 12:39

עגות. רמז רמז שעתידין בניו לעשות עגות בצאתם ממצרים. הה"ד ויאפו את הבצק אשר הוציאו ממצרים עגות (שמות יב לט).

ויכלו ויעשו כו' משה ואהרן כן עשו. פרש"י שלא הפילו דבר מכל מצות משה ואהרן וכו' אף משה ואהרן כן עשו. יל"ד מה משמיענו בזה. אכן הנה כבר בארנו בפי' ישמח משה במתנת חלקו כי עבד נאמן קראת לו כי זהו שורש נאמן שאינו מכוון לעצמו כלל. והנה אחרי כי לכאו"א מישראל יש לו חלק בהתורה כמ"ש ותן חלקנו בתורתך. אך למשה רבינו ע"ה שכם אחד ביתר שאת בהסודות התורה ורזין דאורייתא יתר על כל ישראל. והוא ע"ה מסר הכל לישראל ולא שייר לעצמו כלל מכל הסודות והרזין הניתן לחלקו וזהו ישמח משה במתנת חלקו. פי' גם חלקו המיוחד נתן לישראל וזהו כי עבד נאמן קראת לו. וזה שאמר ראה למדתי אתכם חוקים ומשפטים כאשר צווני ה' אלהי ר"ל באותו הבחינה שצווני לעצמי אלהי בכל הסודות הנמסרים לי למדתי אתכם כאשר צווני ה' אלהי. וז"ש קרב אתה ושמע כו' ואת תדבר אלינו את כל אשר דבר ה' אלהינו אליך ושמענו ועשינו וישמע ה' את קול דבריכם בדברכם אלי ויאמר ה' וכו' הטיבו כל אשר דברו. יל"ד הלא אמרו רז"ל תשש כחו כנקיבה כו' ומה הטיבו כל אשר דברו. אך הכוונה כי ישראל אמרו למשה קרב אתה ושמע. פי' אתה הלא תקבל הדבור מפי הש"י כפי הסודות הראוים לך אשר אנחנו לא נוכל לקבלם מפי הקב"ה ואח"כ אתה תדבר אלינו את כל הסודות אשר ידבר ה' אליך וז"פ כל והרבוי אשר ידבר ה' אליך הנמסרים רק אליך לבדך את כל תמסור לנו וזה וישמע ה' וכו' בדברכם אלי פי' כי רצונכם גם מה שנוגע לי וזה הטיבו כל אשר דברו. וזה פי' הכתוב בפ' שופטים ' נביא אקים להם וכו' כמוך כו' . פי' בחי' נאמן כמוך ודבר אליהם את כל אשר אצוונו. פי' לדבר עם ישראל גם כל אשר אצונו לעצמו את הכל ימסור לישראל. וכן צריך להיות בכל דור בחי' צדיק כזה להיות נאמנים לטובת הדור. וזהו וילכו ויעשו בנ"י כאשר צוה ה' את משה ואהרן כן עשו. פי' ישראל עשו באותו הבחי' והסודות של פסח שנמסרו למשה ואהרן כן עשו. וזהו שפרש"י אף משה ואהרן כן עשו פי' מהיכן זכו ישראל לעשות הפסח בכל סודותיו ורמזיו של משה ואהרן לכך פרש"י כי משה ואהרן כן עשו. פי' שמשה ואהרן כן עשו המצוה בשם כל ישראל וכוונתם על בני ישראל להיותם עושים המצות בשלימות הרב הראוי להם והם באכלם את הפסח כוונתם היו להשפיע ע"י מאכלם קדושה ויראה וכ"ט לישראל כמבואר הענין ממאכלי הצדיקים בשם הבעש"ט לכן זכו ישראל לאכילה הגבוה וכן עשו כי ע"י אכילת הצדיק וענינו בעוה"ז בגשמי מכנים גם בהם קדושה והארה יתירה להיותם מקודשים בכל מעשה הגשמיו' של העוה"ז וכמו שמבואר הענין באכילה כן גם בכל עניני עוה"ז שהצדיק עושה הוא מקדש הענין הזה גם לשאר העם. וזה היה הענין ותדבר מרים ואהרן במשה על אודות האשה הכושית וכו' פרש"י שפירש ממנה. לכאורה מה היה כוונתם בזה. אך הנה המה ראו כן תמהו על אשר נאמר למעלה העם בוכה למשפחותיו על עסקי עריות שנאסר להם מאין בא זה להם אם משה רבינו ע"ה שהיה כולל הדעת מנשמו' בנ"י היה מתקן הענין הגשמי הזה מכל וכל אז היה לישראל בזה התאווה חיות משרש הקדושה ולא היו בוכים ע"ז וזהו שהתרעמו אהרן ומרים על משה כי הוא גרם להם ע"י שנפרד מזה. אבל הש"י אמר לא כן עבדי משה בכל ביתי נאמן הוא ואינו צריך לזה בגשמיו' כי בכל ביתי נאמן הוא וכמובא בזוה"ק. והבן:

עגת מצות. חֲרָרָה שֶׁל מַצָּה; בָּצֵק שֶׁלֹּא הֶחֱמִיץ קָרוּי מַצָּה: