פירוש על שמות 14:30

ויושע ה' ביום ההוא וכו'. היינו כי אחרי ישועות גאולת מצרים היו צריכים לצמצום כי בימי הפסח יש צמצום באכילה, כי מצה רומז ע"ז לחם עוני, וכאן אחר שזכו ביום ז' של פסח לקריעת ים סוף נאמר ויושע ה' וכו', שלא היו צריכים עוד ביום ההוא לגדרים וסייגים, וזה הרמז שנכתב במשנה תורה (דברים ט"ז,ח') ששת ימים ולא נאמר שבעת.

וירא ישראל את היד הגדולה וכו' ויראו העם את ה' ויאמינו בה' ובמשה עבדו אז ישיר משה כו' ויש לדקדק למה הוצרכו לאמונה הלא ראו בעצמם את היד הגדולה וכבר צווחו בזה מפרשי התורה גם מה דאיתא במדרש וז"ל אז ישיר משה הה"ד נכון כסאך מאז אמר ר' ברכי' בשם ר' אבהו אע"פ שמעולם אתה לא נתישב כסאך ולא נודעת בעולמך עד שאמרו בניך שירה כו' משל למלך כו' אמרו ישראל באמת עד שלא בראת עולמך היית אתה ומשבראת אותו אתה הוא אלא כביכול עומד כו' אבל משעמדת בים ואמרנו שירה לפניך באז נתישבה מלכותך וכסאך נכון הוי נכון כסאך מאז באז ישיר ע"כ והמדרש הזה הוא תמוה מפני מה לא נתישבה מלכותו עד שאמרו שירה באז ונראה לפרש דהנה שירה בא השמחה מי שהוא בשמחה מזמר ומשבח אבל מי שהוא בבחי' יראה ובפרט יראה גדולה אשר נופל על אדם פחד ואימה בוודאי זה אדם אינו יוכל לומר שירה כי שירה הוא רק מחמת אהבה ושמחה וישראל באותו שעה על הים היו בבחי' יראה כמו שנאמר וייראי העם את ה' ע"כ בוודאי לא היו יכולים לומר שירה כי לא הי' להם השמחה רק היו משתוקקים שעתיד להתגלות להם עולם האהבה והשמחה ואז יאמרו השירה באהבה ושמחה ובזכות האמונה הזאת זכו מיד לבא למדריגת אהבה ושמחה ואמרו מיד השירה וזהו תשורי מראש אמנה בזכות האמונה שהאמינו בה' שיבואו להם מדריגת אהבה באו מיד למדריגת אהבה ואמרו מיד שירה וזה פי' הפסוק וירא ישראל את היד הגדולה ועי"ז הגיע אליהם היראה כמאמר ויראו העם את ה' ולא יכלו לומר שירה וגמר אומר ויאמינו בה' אז ישיר היינו שהאמינו הגם שעכשיו אנחנו בבחי' יראה אעפ"כ נזכה לע"ל לאהבה ואז נשיר בשמחה רבה וזה שפי' רש"י ז"ל מכאן לתחיית המתים מן התורה וז"פ אז דהיינו לעתיד וזה הי' רצונו ית' שיהי' להם בחי' יראה כזו ויאמינו בו לפיכך נתן להם תיכף מתנה טובה ואמרו שירה בשמחה וזה פי' המדרש הנ"ל אז ישיר הה"ד נכון כסאך מאז כו' אמרו ישראל באמת עד שלא בראת עולמך אתה הוא כו' אלא כביכול עומד כו' מפני שלא היה עד עתה שום אדם בבחי' זו הנ"ל דהיינו מחמת היראה הגדולה ופחד ומורא השכינה ירא לנפשם מלפתוח פה לומר שירה וזמרה לפני הקב"ה עד שבזכות אמונה שהאמינו בה' שיפתח להם שערי אהבה ואז ישירו זה הי' שעשועי השם שהי' כביכול נחת רוח מזה הבחי' שהי' אז לכל ישראל זאת הבחינה של היראה ופחד גדול מפניו ית' וזהו בחי' מלכות לירא מפניו ועד עתה לא נתגלה הבחי' הזאת לכל העולם ע"כ שפיר אמר המדרש לא נתישבה מלכותך עד שעמדנו על הים ואמרנו לפניך שירה באז ישיר ר"ל כנ"ל שבאו לבחי' יראה כנ"ל ויראו לומר שירה מחמת היראה רק שבאו לאמונה שישיגו לעתיד מדריגת אהבה ואז ישירו וזהו ויאמינו אז ישיר לעתיד ובזכות זאת האמונה באו מיד למדריגה זו ואמרו מיד שירה ונתישבה מלכותו יתברך ודו"ק וע"פ דרכינו זה נפרש ג"כ ויאמינו בה' ובמשה עבדו אז ישיר וכו' כמאמרינו לעיל שישראל באותו שעה היו בבחי' יראה ולא יכלו לומר שירה אבל יודעים היו דרך אמונה שמשה הוא במדריגת אהבה ויש לאל ידו לומר שירה וע"י שיתדבקו עצמן במשה יעזור להם השי"ת על ידו שיזכו גם הם למדריגת אהבה ויחד כולם יודו לאל ית' בשירות ותשבחות וזהו ויאמינו בה' שיזכו למדריגת אהבה כנ"ל ובמשה עבדו ר"ל שהאמינו גם שמשה עבד ה' הוא במדריגת אהבה ועל ידו יכלו לומר שירה כנ"ל ואז ישיר משה ובני ישראל אז ע"י אמונה זו אמרו יחד משה ובני ישראל את השירה הזאת כנ"ל.

וירא ישראל את מצרים מת. שֶׁפְּלָטָן הַיָּם עַל שְׂפָתוֹ, כְּדֵי שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ יִשְׂרָאֵל, כְּשֵׁם שֶׁאָנוּ עוֹלִים מִצַּד זֶה כָּךְ הֵם עוֹלִין מִצַּד אַחֵר, רָחוֹק מִמֶּנּוּ, וְיִרְדְּפוּ אַחֲרֵינוּ (פסחים קי"ח):